אני אדם סלחן, על פני השטח.
יותר נכון להגיד שאני אדם שמחפש הרמוניה.
לרוב אני קולטת בשלבים מאוחרים שאני עדיין פגועה או כועסת על דברים שחשבתי שכבר הבלגתי עליהם. לא הייתי מרבה לשבת עם הכעס מספיק זמן כדי לאפשר לעצמי לסלוח באמת.
אז סליחה שלא הייתי קשובה לכעס שלי, סליחה שלא נתתי לו מקום להתקיים כל-כך הרבה שנים. אני לומדת איך לכעוס מבלי להתנצל.
אני מבקשת סליחה מבני המשפחה שלי שלא ביליתי מספיק זמן לצידם השנה,
ואני מבקשת סליחה מאנשים שלא יכולתי להעניק להם מה שהם היו צריכים ממני, סליחה על רגשות לא הדדיים. סליחה על כל מה שבשליטתי ועל נסיונות לשלוט במה שמעבר לה, וסליחה שאני מנסה לשלוט בהכל.
סליחה על הפעמים שיכולתי להכיל אבל הגבתי מתוך האגו.
וסליחה שאני לא עונה להודעות, אני עדיין לא מרגישה מוכנה.
צום קל ומועיל למי שצם, ואני מאחלת לי, ולנו; להיות אנשים טובים יותר, להיות קשובים, כנים וסלחנים כלפי אחרים וגם כלפי עצמנו.
