סיוט כאוטי

_{בפעם הראשונה שהייתי בברוגז עם ה' הייתי בת שש,
חוללתי בפעם הראשונה על ידי מה שנברא בצלמו. הפגיעה מה' לא נעשתה באופן ישיר על ידו, אבל הרי לכל שנברא בצלמו של ה' יש הידמות אל ה'. לאדם הנברא בצלמו יש בחירה חופשית. כוח הבחירה הוא כוח אלוהי, כשם שאלוהים חופשי לעשות כרצונו, כך גם האדם בהינתן הכוח המוענק לו, לבחור לעשות כרצונו ולהבדיל בין טוב לרע.
היות ונפגעתי מצלם אלוהים הרגשתי שנפגעתי מאלוהים עצמו, שברא את האדם בצלמו, בדמותו. נתן את חופש הבחירה
הוא בחר לחלל אותי בפעם הראשונה בהיותי בת שש.
הרגשתי את הטינה מבעבעת, ומתוך הצלם הייתי רק לצלע, בזמן שעשה בי כרצונו.
עברתי את תקופת הנעורים כשאני במערכת יחסים רעילה עם אלוהים, במישור הרוחני. ממקבלת בין קשרים. ביני לבינו, וביני לבין עצמי. בפעמים שבהן קיללתי את האל לא הרגשתי רע על המילים הקשות שאמרתי, לא הרגשתי צער או חרטה על שאמרתי לאבא שבשמיים את הדברים שאבא שלי אמר לי.
חלק גדול מחיי הייתי בברוגז עם ה', אבל אף פעם לא באמת; תמיד ידי האחת אוחזת ברוח הקודש בזמן שהיד האחרת אוחזת סכין. תמיד מוכנה לחתוך —
לחתוך את הקשר שלי עם אלוהים, לחתוך את הקשר שלי עם עצמי
לחתוך את בשרי.
בכל פעם שגרמתי לעצמי לדמם הרגשתי שאני עושה דווקא לאלוהים. שאני פוגעת במה ששייך לו. התחושה שאני מכאיבה ליוצר התעלתה על הכאב שגרמתי לי עצמי.
באופן אירוני על אף מערכת היחסים המורכבת שלנו, היה זה שמו לו קראתי בין ארבעה קירות מרופדים, צועקת שיעשה עימי חסד אחרי שעות בהן הייתי מרותקת למיטת רופאים עד שהפכה למיטת רפאים.
לא כולם יצליחו להבין איך אפשר למות ולקום לתחייה כל-כך הרבה פעמים במהלך סיבוב חיים אחד. אבל אני נולדתי מחדש לפחות חמישים פעמים... בשנה האחרונה.
למדתי שהסיבה שלא הרגשתי חרטה על הפעמים שקיללתי את ה' היא בגלל שהנשמה שלי באה מעולם האצילות, לפי הקבלה עולם האצילות הוא הקרוב ביותר לאלוהים, עולם האצילות הוא עולם שכולו טוב, והסיבה שאני ועוד נשמות שהגיעו מהעולם הזה סובלות כאן, היא כי אנחנו הגענו ממקום שכולו טהור בלי טיפת רוע. אנחנו לא מצליחים לעכל את העולם שאליו הגענו- עולם שרובו רע ומעט ממנו טוב. על אף שהטוב קיים הכל זה עניין יחסי. באופן יחסי התעייפתי מלהתנצח.
אני לא באמת זוכרת מתי השלמתי עם אלוהים, אבל זוכרת שוויתרתי על לנסות לוותר. נילחמתי הרבה על לוותר על החיים, ניסיתי לחזור אל אלוהים אך הבנתי שאף פעם לא עזבתי אותו. דברים רבים אני יודעת, אומנם קשה לי לחזות מה בדיוק צופן לי העתיד. אני מאמינה שהכל ידוע מראש, כנראה שיש עוד מכשולים לעבור, ועוד לא מעט ריבים עם אלוהים. אך בדבר אחד אני בטוחה; הוא ימשיך לאחוז בידי,
ואני? אני רק רוצה עתיד שקט, עתיד שבו טביעות אצבעות מהעבר ימחקו מגופי.}