אני דואלית. יין ויאנג. אנרגיה נשית וגברית, שנאה ואהבה, המישור הארצי והעולם התחתון
השכל והלב.
אלו לא מתקיימים בנפרד, הדואליות הזו דואגת לנוכחות כולם באותה עוצמה בעת ובעונה אחת.
אני אוהבת שכואב, ואני אוהבת להכאיב. אני אוהבת להיות תחת חסדיך, כשאתה מצווה עליי שאתחנן;
אבל אני גם אוהבת להיות בשליטה מוחלטת על כל כניסת אוויר לתוך הריאות שלך.
אני שונאת שמחמיאים לי, אך מנגד, אוהבת להרגיש נערצת.
אני רוצה לשמוע אותך אומר תודה ל-ה' על כל חלק וחלק בגוף שלי שעינייך סורקות, אני רוצה לשמוע כמה אתה רוצה לגעת, לטעום
אבל אם תהיה קרוב מדי אני עשויה להתהפך, להתרחק.
אני לא מצליחה לשמר שום דבר בטמפרטורת החדר
כי החדר הזה מתלקח באש להבות בזמן שהטמפרטורה צונחת ועולה, שוב ושוב— ממינוס חמישים עד מאה ועשרים.
אני יודעת לחיות בדואליות, היא מספקת לי את היכולת להבין אותך; וגם לדעת להעיר כשאתה טועה.
אני יודעת איך לגרום לתנופה של כף היד שלי להרגיש כמו ליטוף על הלחי
אני יודעת איך להשאיר סימן שלא עובר, איך להישאר קיימת בתוך המוח שלך בזמן שהלב מנסה להדוף כל תזכיר לקיומי.
אני קיימת, בדואליות— אני יודעת איך להיות יותר מדי אבל אף פעם לא מספיק; אבל לא יודעת איך להפסיק
איך להספיק לרדת מרכבת ההרים הרגשית שהיא אני.