סיוט כאוטי

אני לא יודעת מה כבר אני יכולה להגיד

הם מדברים ואני לא מאמינה לאף מילה, ככה אני; מצולקת. לא מסוגלת להאמין שאנשים רוצים להיות איתי מתוך רצון טהור ואמיתי, הם רוצים אותי בשביל האגו שלהם 

אני הישג מבחינתם, ככה לפחות האקס שלי אמר לי

אני לא באמת קיימת, הם לא רואים אותי, הם רואים השתקפות של תחושת החסר הקיימת בתוכם

הם מקרינים אותי ומשליכים עליי, מעכשיו אני לא כאוטית יותר, אני הגבריות השברירית

כשאתה אומר לי שאני הפריוריטי שלך, החברה הכי טובה שלך, אתה באמת מתכוון לזה? או שזה הכוס שלי שמעוור אותך?