זוכר שהתדיינו לראשונה לגבי איך מגדירים אהבה?ואמרתי לך שאהבה היא בחירה?
אז אני תוהה איך הייתי מגדירה אותה כיום
אחרי כל מה שקרה לאחרונה, יש לי אישור להיות טיפה קטנונית
ואני בטוחה שזה ישמע נוראי לאוזניים שלא חוו את הצליל הרפטטיבי של שבירת הבטחה
ולעיניים שלא נאלצו להביט בגבם של אלו שכלכך קיוו שיישארו
זה פתטי, אך עדיף מצביעות
חלק בי מקווה לראות אותך נכשל אם נדבר בכנות.
חלק בי מקווה שתקבל את מה שמגיע לך, והחלק הזה מאמין שמגיע לך לא למצוא אהבה אמיתית לעולם
אמרתי לך שאהבה היא בחירה, ואני בוחרת להפסיק להיות כזו אמהית, מכילה
נמאס לי להשתיק ולבלוע כמו רעל את החלק ההוא בתוכי שרוצה שיהיה לך רע
נמאס לי להיחנק ולהגיד "אני מבינה" כשאני רק רוצה לצרוח ולשבור דברים
אני רוצה להיכנע לחלק הזה שרוצה להחריב כל מה שבא עימי במגע, החלק הזה מופנם כל-כך עמוק בתוכי
אמרת לי שאתה מעריך בי את הרוך, את הנעם ואת היכולת לראות את העולם בכמה מימדים יותר מכולם
אבל החלק ההוא, זה שרוצה להביט בך מלמעלה בזמן שאתה נאבק על פני האספלט- הוא גובה מחיר ממני; הוא מתעמר בי וממלא אותי טינה
כי הנוחות של אלו שסביבי באה על חשבוני, אני מרשה לכם לרמוס את הגבולות שלי כי הקול ההוא משכנע אותי ש-לי; אסור שיבוא
אסור לי לרצות, לבקש- לקבל; לדרוש
לדרוש שיכבדו את הגבול שהצלחתי לתקשר בהתחלה- אבל כל ה... נחמדות שלי... ההכלה
מצטיירים לחלקכם לפעמים כחולשה
סליחה על הרנט הרי זו אמורה להיות פואטיקה ספרותית או שירה מלגלומנית- אבל אם נהיה רגע כנים אנשים מאז ומתמיד העדיפו תה על פני סילביה או קפקא. נו שוין🦭 אז אם בכנות עסקינן אדבר בפתיחות(כאילו שעד עכשיו הייתי כזו מסתורית):
זה פשוט שלפעמים אני מרגישה שאתם דוחקים אותי לפינה- דוחקים בי עוד ועוד ואז מתפלאים כשאני נושכת בתגובה
ואני לא מאשימה, בטוח זה משהו בי ובאיך שאני מאפשרת, זו אשמתי- אולי אני לא תקיפה מספיק עוד בפעם הראשונה
כשעל אף שאמרתי מה כן ומה לא, אתם מנסים אותי ובודקים אם למרות זאת מותר
זה ישמע מעורר רחמים אבל אתם חייבים להבין
אני גדלתי בבית שבו היה לי אסור לשמור על הפרטיות של עצמי
חשיבות רצונותם של כולם עלתה על זו שלי, הצרכים הבסיסיים שלי היו בתחתית שרשרת המזון
ולזה שבחרתי לאהוב- אני פונה אליך בגוף שני רבים כי זה לא רק איתך, זה גם עם אלו שהיו כאן לפניך ולצערי כנראה גם עם אלו שיהיו אחריך
אני חיה את אותו הדפוס מאז שאני זוכרת את עצמי, איזו טרגדיה; בחורה כה חכמה
ועדיין - כמו מטומטמת נותנת לקול חיצוני שהופנם - לשכנע שלכולם בעולם, מלבדה; מגיעה אהבה, כן- אפילו לך.
