בין הקשה לרך

הרוח שוב נושבת אל כל הכיוונים

ניגודים פנימיים אותנו מפצלים,

הרוח שוב נושבת אל כל הכיוונים.

רגשות מתנפצים כמו גלים בים,

בלבנו חום ורעיה, תשוקות מתערערות,

בכל רגע הם משתנים, כמו עננים עוברים.

פעם אחת אנחנו בשמיים, מתעלים מרצפינו,

ופעם אחרת בתהום, חנק בגרון.

הרצונות כמו כוכבים, מבריקים באפקים רחוקים,

ננסה לתפוס אותם, אך כה נפלאים לוהטים.

בכאב גדול אנו מהופנטים.

הרוח שוב נושבת אל כל הכיוונים.

הכוכבים רחוקים וללא כל התחלה.

תהיה ריאלי, תגיע אל ההר.

אם תעז עוד תפגע,

אין שום פיצול, אין שום דאגה.

הרוח שוב נושבת, החיים מתהפכים עם זמן,

ללמוד להתרגש ולהתמודד, זהו המשמעות האמיתית של בני אדם.

אז בואו נחייך לשינויים, נפתח למהלך המסע,

הרצונות ישתנו, אך תמיד נמצא את הדרך.

ובקושי רב נתמודד מול הקץ,

כשנגיע נדמה שהכל חלף ואין עוד דבר לתת.

מזל שיש את הדרך אותה אני בוחר,

אין דבר תחת השמש כשכוכבים אני חושק.