זה היופי של החיים.
כולם התחילו מאותו בסיס של כלום. יש כאלה שהתמזל מזלם בדברים מסויימים בצורה טבעית אבל למרות הכל, כל אחד יכול לכופף את הטבע לצורתו עם מספיק מאמץ.
לכן הפוקוס שלנו צריך להיות במאמץ ולא בקלפים שקבלנו כי רק זה בשליטתנו.
ואני מדבר על מאמץ רב תחומי - פיזי, רגשי, מנטלי, רוחני. גם פה כמובן יש נטיות מסויימות לכל אדם על פי הקלפים שקיבל.
אני גם חושב שהנפילה המודרנית של התמקדות ולא הוליסטיות ב'כושר המאמץ' היא טעות ענקית לגדילה האישית שלנו אבל היא כן מסייעת בצורה אדירה להתקדמות הכללית של האנושות (אולי גם בגלל זה העולם כלכך דפוק, דורי דורות אחורה זה לא היה ככה...).
ואין אכלו לי שתו לי. החיים שלנו תותים, יש לנו הכל ממיטה ואוכל זמין אל מים לשתייה שיש סביבנו כלכך בשפע שאנחנו מחרבנים לתוכם בלי לחשוב פעמיים. לרובנו המוחלט יש את כל הגפיים וכל האצבעות ורובם המוחלט של המחלות הנפוצות ביותר יכולות להיפתר עם שינוי התנהגותי כמו תזונה, שינה, מדיטציה, CBT ועוד...
מה עוצר אותכם מלחיות? למה לחיות בפיצול שבין הנוחות לרצון כשאפשר להיות שלמים? בשבילי זה כמו מעיין מרדף אחרי הרצון כך שאני הצל של הרצון שלי ולפעמים אנחנו חופפים (כמובן שהמטפורה מדברת על ריצה, יש שיגידו שזה המבוך)
דבר אחרון, זוכרים את הNPC meme שמדבר על זה שיש אנשים שמתנהגים כמו דמויות של משחקי מחשב? מה ההבדל בנינו לבין NPC? האם אתה באמת משחק על פי הרצונות שלך או שאתה כמו שפך של נהר שנוזל בדרך הכי נוחה אל הקרקע?
תכנסו למבוך, תרוצו, תמצאו את הצל, תאיצו בעליות, תקבלו את הסבל ובסוף תהפכו מחצויים לשלמים.
*** אנקדוטה קטנה, הפסקתי לעקוב אחרי המלחמה כי זה לא בשליטתי, אני מרגיש הרבה יותר טוב. מומלץ בחום