על קצה ה...

שנים שלא כתבתי.

היו כמה ניסיונות פה ושם בזמן הבצורת,

אבל שום דבר מעניין... או שהחזיק.

מאז שישראבלוג נסגר ואני נפלטתי החוצה כאילו התשוקה לכתיבה נעלמה.

זה מוזר, לא?

אם אין מי שייקרא אז למה שאכתוב? 

כאילו למגירה זה לא מספיק...

אז מצטערת אם השפה נשארה אותה שפה,

של בת טיפשעשרה שחושבת שהיא יודעת לכתוב...

מוזר לחשוב על זה שבמוחי אני תקועה בגיל הזה כשהגוף ממשיך להתבגר ולהשתנות...

הרבה שלוש נקודות...

תסלחו לי.

עדיין קצת מוזר לי.

יומטוב,

יושי.