על קצה ה...

סתם מראה סימני חיים.

עדיין טוב לי, מקווה שלא יגמר ויגיע הדאון. למרות שצריך להבין שגם זה בסדר וככה זה. לפעמים מרגישים טוב ולפעמים לא, זה דינמי, זה משתנה. 

מתברר שאין לי מילים לשמחה. אני כל כך רגילה להיות בבאסה, לכעוס- מלא מילים. אבל שמחה? למה לתאר אותה? אז אולי אנסה קצת עכשיו.

טוב לי. הצוואר פחות כואב לי, כבר לא מרגישה כאב בכל תנועה. טוב לי בזוגיות שלי. בתהליכים לחזור גם לאקס. וגם מדברת עם בחור שנופל לטייפ שלי (סוף סוף). בעבודה אני מרגישה יותר מוערכת, גם בלי פידבק חיצוני- מרגישה שאני עושה משהו נכון. 

אז נחמד לי, כיף לי, טוב לי. 

מתרגשת מעצמי. 

יושי.