לפני 9 חודשים. 18 בפברואר 2024 בשעה 14:54
הרגשתי את הדכדוך מתקרב לקראת הסופ"ש. בהתחלה עוד התכחשתי כי היו לי תכניות ותכניות מחזיקות אותי בפרופורציה.
בשישי הרגשתי הכי יפה בעולם.
בשבת הכיעור התחיל לחלחל.
נסעתי ברכבת הקלה, הסתכלתי על ההשתקפות שלי בחלון וחשבתי כמה מכוערת אני.
אני לא יודעת איך אני נראית בפני אחרים. אני לא יודעת למה כל כך אכפת לי מה חושבים עלי. למה אני תמיד משווה את עצמי. למה אני מחפשת אישורים מהסביבה.
אני על סף דמעות. אני לא יודעת למה אני מרגישה ככה.
זאת השנאה העצמית? זאת האכזבה מדייט שלא צלח? זאת ההשוואה האין סופית לאחרים?
אולי הפתרון זה לגור לבד ביער, בלי אנשים אחרים. אני עם עצמי, עם האהבה והשנאה, היופי והכיעור שלי.
בלי שיסתכלו עלי.
