על קצה ה...

חברה שלי שידלה אותי להתחיל "לקרוא" smut. הספר הראשון בסדרה שהיא המליצה היה בחינם באודיבל, אז ניסיתי. זה בהחלט ממכר, לפחות הסיפור מסביב גם מעניין. אבל ה- badboy לא באמת bad וזה קצת מבאס. אני צריכה את זה אפל יותר, מרושע יותר, כואב יותר. אולי מתוך זה חזר לי החשק לכתוב, אם הספר לא מספק לי את הצורך - אני אספק לעצמי את הצורך. 

בנובמבר אני מתחילה קורס הקשור בכתיבה, אני מקווה שזה יעודד אותי לכתוב שוב. זאת המטרה מבחינתי, לחזור לכתוב. לחזור להנות מכתיבה. 

אני יודעת שהדרך ארוכה, אני עוד צריכה להשתחרר מהמחשבות של מה יחשבו עלי? יאהבו את זה או לא? צריכה להשתחרר ממחשבות של שלמות. זה בחיים לא יהיה מושלם. יש מי שיאהב ויש מי שלא. אי אפשר לקלוע לטעם של כולם. אי אפשר לספק את כולם. 

המורה שלי למוזיקה מדבר איתי הרבה על השחרור משלמות, על הפחד לטעות. ואני רק בתחילת התהליך. אני לא יודעת למה המוח שלי מצפה ממני להצליח בכל דבר שאני עושה בפעם הראשונה. הרי למידה לא עובדת ככה. למידה היא הדרגתית, היא רכישת מיומנויות. הרי אף אחד לא טוב בהכל (אולי רק במנגות קיטשיות). 

אני מקווה שלא אתחרט על זה שכתבתי פה.