יש לי בגינה הרבה חתולים.
לחלקם זה הבית כבר שנים,
לחלקם זה נווה מדבר זמני.
חלקם עוד צריכים להחליט...
זה המצב עם טווידלדי וטווידלדאם.
הם עדיין גורים. אמא שלהם הביאה אותם יום אחד, נשארה קצת להניק והלכה.
אז החברה שלי אימצו אותם.
עכשיו הקטע עם גורים שלא אני גידלתי הוא שהם פוחדים.
הם לא באים. אני אעשה פססססט עד שאכחיל, כלום.
הם יסתכלו על חתולי הבית נותנים בטן ומגרגרים כאילו אין מחר, אבל לא יתקרבו.
הם באים כשאני שם אוכל ומים, אבל ליטוף? חה! אני צריך להוכיח את עצמי.
והיום היה היום!
עברנו שלב ביחסים מלרחרח ולנשנש לי אצבע, לליטוף על מלא.
סוף סוף נגמר המשחק המקדים.
אווו הסיפוק כשהשמוק הקטן סוף סוף חיכך את אחורי האוזן שלו ביד שלי!!!!
באותו הרגע ראיתי את הדמיון.
להתקרב לגורים בגינה לא מאוד שונה מלהתקרב לגורה בכלוב.
קודם תראה שאתה לא מתכוון לעשות לה רע.
תראה שאתה אולי מסוגל לעשות לה טוב, ואז אולי נדבר (פחית טונה לא תזיק)
ובלי קשר, פעם ב פשוט מגיע חתול זר, מתיישב עלייך ותוקע מבט מלא חשיבות שכולו אומר "הנני!".
וככה גבירותי ורבותי מגיעים לעשרה חתולים ומעלה.
מזל שאני לא מונוגמי.