בית הכאב והתענוג

כבר כמה ימים מסתובבת עם תחושת ריקנות אדירה
כלום לא מעניין
כלום לא מושך
אין חשק לכלום
הכל נראה פתאום חסר ערך, חסר עניין
למה בכלל להשקיע?

רק לפני שלושה שבועות בערך, ישבתי עם חברה ופתחתי ברעש של צחוקים מתגלגלים כרטיס באתר גדול כלשהו...
כל פניה שיעשעה
כל פניה עניינה
נכנסתי לכרטיסים
קראתי פרטים
דרשתי תמונות
אפילו פתחתי לכבוד המאורע משתמש במסנג`ר של יאהו
היה לי שם מישהו מאירלנד, מקסים.. שנון... מדהים
דיברנו אפילו בטלפון כמה פעמים
ו-SMSים כל הזמן.. כן, כן, לאירלנד
ואח"כ גם פתחתי כרטיס בעוד אתר היכרויות, ארצי
המון פניות... המון התכתבויות

אבל פתאום
בלי התראה מוקדמת
התחושה הזו הגיעה

ריקנות!

מרגישה שיש בתוכי בור ששואב אותי לתוכו, מותיר כלפי חוץ קליפה חלולה
כמו בפלישת חוטפי הגופות... בעצם אני עצמי כבר לא כאן מזמן
זו הרגשה מוזרה

אפילו הסיגריות מגעילות אותי
כבר כמה ימים לא עישנתי
לא מתקשרת לאף אחד בטלפון
לא רוצה לדבר עם אף אחד
הרחקתי את כולם... רחוק רחוק ממני
השקט הזה סוגר עליי
ומצד שני לא מצליחה לשבור את הקופסא השקופה שסביבי
מרגישה כאילו אני מסתובבת בקופסאת זכוכית בלתי נראית
אף אחד לא מצליח לגרד את השטח
רק ללטף מרחוק
לגעת מהצד
כמעט להגיע - אבל לא ממש

קיבלתי מספר הצעות להיום, לבלות, לטייל, אפילו הציעו לי לנסוע לאילת...כלום לא נראה לי
השקט שלי
כן, השקט המבורך הזה
אבל גם המקולל

מדברת עם הפונים החדשים בטלפון, ואין לי מה לומר להם!!
לי!
לחני הקשקשנית!
זו שלפעמים מדברת כל כך הרבה שהפה שלי לא מספיק לומר את כל מה שאני חושבת...
זו שתמיד צוחקת ולוקחת הכל בקלות
פתאום הרצינה
נהייתה גדולה, מבוגרת
אולי הגיל הצליח לתפוס אותי בעקב?

רוצה לחזור להיות חני של לפני חודש... חני שנוסעת לכאן ולשם..
חני שמבלה עם חברים
חני שמשתוללת
חני שצוחקת
חני שצועקת
חני שמתפרעת
חני שאני כבר לא

חני......איפה את?????????


<המוצא הישר יבוא על שכרו>