בית הכאב והתענוג

דיווה סקסיית וחתול בר שותים תה באמצע הלילה.....
נשמע כמו התחלה של בדיחה לא??

האמת?
הבדיחה התחילה לפני כן....

אחרי יום של הרצאות, עבודה, הדרכות, חדר כושר ורכב עייף... נחתתי אחר כבוד אצל הדיווה והמלאך הכי שווה בתפוז }{
המלאך מתקין לנו סלט מעלף עם תוספות של לחם קל ושאר דברים טובים
אוכלים
שותים
מעשנים
ערב רגוע...
הדיווה ואני פורשות למחשב... הולכות לבדוק שטויות בהתהוות
אבל הכל שקט
אין בלאגאן ואין כלום

בודקת את המסנג`ר שלי, אולי יש מישהו מעניין באונליין
הדיווה פונה בטעות לחתול הבר.... ואני בהיסטריה.. "לאאאאא"
דיווה מפנה מבט שואל....
ואני בתגובה "לפני כמה ימים היה לנו ויכוח עקוב מדם (נו וירטואלי)... ומאז אנחנו ביחסי שכנות קרירים"

משום מה הצ`ילבה (נו תפרגן...) ענה
הדיווה הסבירה את הטעות והתנצלה
התפתחה שיחה משעשעת
והזמנה לחתול הבר לקפה של סולחא
"השעה 23:00 את נורמלית?" אני מלחששת לה...כדי לא להפריע את שנתו של המלאך היפיוף
שתינו שוקלות כדאיות מול שיעמום מול עניין ושעשוע
השעשוע ניצח
יאללה נתארגן ליציאה
23:30 כבר באוטו
סקסיית אחת סחוטה אחרי יום עבודה ארוך, דיווה אחת בלי משקפיים נוסעות
הדיווה מציעה קיצור דרך, דרך צומת ירקונים
אני מסכימה והיא מבטיחה שהיא יודעת את הדרך
יאללה נסענו
2 בנות, סקסיית אחת ודיווה אחת במכונית קטנה אחת עסוקות בשיחות ברומו של עולם על גברים, זיונים ומה שביניהם ...
הנסיעה מתגלגלת לה, בין לבין הדיווה שוללת מחלפים כאלו ואחרים
מסמנת לנסוע לכאן או לשם
וכל זה להזכירכם ללא משקפי הראייה שלה(!)
מה שמסתיים ב2 נשים מתגלגלות מצחוק כשבמקום להגיע לצומת מורשה וצפונה מוצאות את עצמן במחלף ההלכה ודרומה...
טלפון קצר לשותף המקסים שלי לשאלות תדרוך קלות. בעיקר, האם יש דרך יותר מהירה לחזור לדרך הנכונה פרט למה שאני מכירה... מסתכם ב-לא.. אין.
"טוב, אני לוקחת פיקוד מעכשיו" אני מכריזה בין פרץ צחוק מכאיב צלעות לשני
חותכת ימינה בהלכה שמאלה באבא הילל...
מגיעים לטאבון, נו חייבים לעצור.. כמ בטיול שנתי .. נהיים צמאים ורעבים...
הדיווה יוצאת וקונה למלאך פינוקים לבוקר, ולי סיגריות (אופס.. שכחתי להחזיר לה כסף!...)

משם מיד חותכים לז`בוטינסקי, שמאלה לכיוון חיפה וזהו... סוף סוף אנחנו בכיוון
החתול מתקשר.. נו??
הדיווה עונה אנחנו באיבוד אבל זה בסדר אנחנו נגיע...
הצחוק לא מפסיק לשניה
עשר דקות פקק בגלל כלום
ועוד 10 דקות נסיעה ואנחנו שם

בית ישן עם אווירה חמה, טובל בירוק ואוויר נקי של כפר, מארח חמוד, בגדים זרוקים, מליון ושתיים אלף נרות דולקים,
2 נשים משוגעות וקרחת אחת בוהקת
חיבוקים, נישוקים
הוא מכין לנו תה מדהים
יושבות בסתלבט
אני מסתכלת סביבי ופוגשת במבטו ומתאהבת
זהו
נפלתי
נמסתי
התאהבתי בו, העיניים הכחולות ברקע הלבן, השיער השחור, החוסן שלו, החצי חיוך על הפה הפתוח, ומה אני אגיד, זה שהוא נצמד אליי גם עזר
היד שלי נשלחת בעדינות ומונחת על צווארו
מלטפת
מחליקה על שערו
הוא מביט בי במבט כחול ממיס
נשבעת שהוא גם התאהב
ראשו לאט לאט נח על ירכיי
אוחחח זהו!
התאהבתי בכלב הכי יפה שראיתי...
על ירכי השניה נח צרור תלתלים מחובר למכונת צחוק וחיוכים תובענית לנעימים וקיצים בשיער... (ואתם לא רוצים לדעת כמה תובענית..חחח)
כך שאני מוצאת עצמי ביד שמאל מנעמת ומקצקצת לדיווה בשיער ובצוואר (נו מדי פעם מתפלק לי גם לכתפיים ומפתח החולצה) וביד ימין מלטפת את הכלב המדהים
במקביל לרומן האהבה המדהים שלי, הדיווה והחתול מנהלים שיחה על תהיות של שליטה והתמסרות
על סוגי צמחי גינה
על פורומים ושאר ירקות פירות וגם בשר
ערב חביב ומקסים
עם חתול צ`ילבה
שאולי רק אולי כבר לא צ`ילבה
אבל בזכות הכלב שלו - אני כבר בטח לא צ`ילבה
השעה 3:10 אוספות עצמנו מהזולה הצפונית החביבה ונוסעות
ו....
נכון ניחשתם.. הציחקוקים ממשיכים עוד קצת בדרך חזרה
עד שהדיווה פורשת למען כוכבים וענני חלומות רכים בכיסא ליד
היא מורדת אחר כבוד בביתה
אני מדווחת לחתול שהפעם לא היינו באיבוד והדיווה כבר בביתה
ברכת לילה טוב מנומסת
ורבע שעה אחרי אני גם בבית
4:00 בבוקר אני נוחתת במיטה

13:30 בצהריים ואני עדיין מרגישה געגועים עזים לכלב ולמיטה שלי....

ערב הזוי של שילוש קלוש בחצות הליל
אבל זוג נשים הורסות ונהרסות

היה מוי כיף...