ואני לא מתכוונת לאירוע הקיץ בתל אביב, כן?
הוא בשקט של המסביב.
לשירת הציקדות יש קצב מעניין, דומה לפסקול של ריקוד אקסטטי, או סשן אימפקט בלי מוסיקה.
הבהוב פנסי הכבישים נותן את קצב המגע בנקודות הכי רגישות שלך וצופר הרכב דומה באופן כמעט בלתי מוסבר להוראה שלי להחזיק את הגמירה שלך, להמשיך להתאפק.
טריקת דלתות היא ההצלפות הלא צפויות, שמגיעות בין ליטוף לליטוף, מקפיצות אותך.
שאלות סגורות וקצרות, הנחיות ברורות שניתנות בקול סמכותי ומנומס, מה הן אם לא מהלך סשן נינוח?
הצד השני במערבולת כרגע, שמיים וארץ התהפכו ונדרשת אשליה של שליטה על המצב כדי לשמור על שפיות.
הדיבור המרגיע, הנינוח משאיר אותך איתי, בידיים טובות, שגם אם מכאיבות אז לטובתך בלבד. וקצת לטובת ההנאה שלי, אבל בעיקר לטובתך כמובן.
ואז החלק שלי נגמר באפטרקייר, לוודא שנוח לך, לכסות בסדין ושמיכה.
עד הפעם הבאה שאלבש את המדים.