מולים

עיניים גדולות והחומות, מעוטרות בריסים ארוכים, מסתכלות עליי מגובה של מטר שמונים במבט מתחנן.
הפער בין הגודל הפיזי לכניעה המוחלטת עושה לי את זה כל פעם.
הוא מושיט את הידיים קדימה לתוך האזיקים הממתינים ומרכין את ראשו כדי שיהיה לי יותר נוח לענוד עליו קולר משחקים.
גבו אליי, המצח שלו צמוד לקיר וגם הפטמות עם אטבי המתכת עליהן צמודות לקיר ונהנות בו זמנית מהקרירות, הכאב וחום גופו הנובע ממנו בגלים.
הוא שומע את הצלפת השוט באוויר ומכווץ את שרירי התחת.
-תשחרר, אחרת זה יכאב יותר.
-אני רוצה שיכאב, מיס.
הוא רעב. לא נפגשנו כמה שבועות.
מתוך דווקאות אני מלטפת אותו בעדינות ואיטיות מענה.
-אני אחליט כמה ומתי יכאב לך, ברור?
-כן, מיס. סליחה, מיס.
השוט מתחיל לעוף באוויר, לנשק אותו נשיקות קטנות וכואבות, נשימותיו עמוקות ונשיפות כמעט גניחה.
אני מזהה את גל העונג המוכר מתעורר בי למראה פסים אדומים על עורו הבהיר.
רגליו רועדות ועם כל הסדיסטיות שלי אני זוכרת שפצע את הברך לאחרונה ומורה לו לשכב על המיטה על גבו ולפסק רגליים.
הירך הפנימית רגישה מאד גם אצל הגברים והפחד שאפגע עם שוט או קיין בזין שלו מבריק בעיניו.
אני מרשה לו לכסות את הזין עם כפות ידיים ומניחה קוביות קרח בין הידיים לזין. הקור מאפס אותו לרגע אבל הנה היד שלי מונחת על הפה שלו והיד השניה ממשיכה להצליף, ללוש, לנעוץ ציפורניים בבשרו הרך עד שהוא מנסה לעצום עיניים.
-עיניים אלי!
יש לו מבט כמו של אחד שהערתי מתוך חלום, אבל הוא מנסה, משתדל, משאיר אותן פקוחות למרות הרצון לצלול לתוך כאב.
גופו רועד ללא הפסקה עכשיו, אחרי שהחלפתי חמישה או שישה צעצועים ואני מפנקת בהצלפה אחרונה, חזקה, בקיפול הרגיש בין הירך לבטן שמקפיצה אותו לאוויר ומייד כף יד מלטפת בעדינות, מתחילה להוריד תורים.
מחבקת אותו בכפיות, למרות שעם הבדלי הגובה אנחנו יותר כמו כפית קפה ומצקת מרק והדימוי משעשע אותי עד כדי גיחוך קטן בקול.
-אני מצחיק אותך, מיס?
בקולו מעורבב חשש ורצון.
-מה שמצחיק אותי, כלבונת קטנה, זה איך תגיב אם כל חבורת הערסים בספסל למטה תופיע אצלך בסלון, בלי מכנסיים, ותעשה עליך בוקאקי.
הוא נושם עמוק, מבקש ומקבל אישור לאונן.
כלבלב חרמן שכמוהו, אחרי שסיפר לי מה הוא מוכן לעשות כדי שיגמרו עליו בצוותא מתחנן לגמור אבל אני מושכת את ראשו אחורה בשיער, מכסה את פיו בכף יד ולוחשת - רק בספירה שלי.
הפעם ספרתי אחורה מעשר.
בפעם הקודמת, בספירת חמש, השאיר שלולית מכובדת על הסדין ואני סקרנית לראות כמה ישאיר עכשיו.
הוא לא מאכזב, משפריץ עד הקיר ומתכרבל לתוכי, נרגע, נינוח, רפוי לגמרי.
-תודה מיס.-הוא אומר ועוצם עיניים עם חיוך מאושר מרוח על הפרצוף.