מרחקים....

אצלי בעבודה החברה מתבדחים על סוגי העבודה שאותה אנו מבצעים.....
אני קוראת לזה עבודה מחשבתית, עיסוק וריפוי בדרך העבודה ואופן הזמן הפנוי למחשבות וארגונם, זמן מחשבתי לרקום תוכניות, זמן מחשבתי לסדר את הפינות המבולגנות ואף המבלבלות, זמן מחשבתי לסדר מחשבה :))
אצלי בעבודה הכל צריך להיות מדוד וספור, כך גם המחשבה שאיתה אני מתחילה ומסיימת את אותה משימה, שקיעה לנקודה בזמן מסויים בחיי, ותוך כדי מעלעלת ביומן זיכרונותיי הפנימי.

אז היום הפסקתי לחשוב, והסתכלתי על צוות העבודה שלי ששקוע כל כך במלאכתו, וחשיבתו, ותוך כדי הצפייה ממעליי הגלריה, הסכלתי על אופן הבעות הפנים של כל אחד ואחד מחבריי, הכל נראה לפתע שקוף, עמוק, ושקט.

ואני כמו תמיד, בשובבות שבי......רוצה לנתק אותם מההתשה וההבעה הרצינית שתפסה את ארשת פניהם, לוקחת את הכדורים האדומים הכתומים והכחולים, וממרום הגלריה מתחילה להשליך אחד אחד על ראשם, וגופם..... מלחמותתתתתת, (מלחמת כדורים :)))

ולפתע השקט הופך למהומה, לרעש, והמון המון צחוקקקקקקקקקקקקקקקקק.
כמה ממלא לעשות טוב על הלב לחברים, וכמה נפלא לראות חיוך אחד ענקי שפורץ החוצה.