מרחקים....

הבטת אל תוך עיניי, ושקעת אליהם בכאבך, ופחדייך.
הבטת בי לא כתמול שלשלום, ודמעות זלגו בם.

הבטת אל תוך עיניי, ונתת לי להיכנס אל עולמך הפנימי,
אל המערות החשוכות וכה אפלות.

קשובה ודרוכה למילותייך,
קשובה ודרוכה לגופך הזועק חיים.
ואין.

מבפנים הכל סוער, גועש, כמו הים בימים טרופים.
הכחול הופך אפור.
והקצף הלבן המתנגש על מזח ביום קר, מתנפץ כשם החיים עצמם.

ואת, שנאבקת בגלים, ובסערות המתחוללת בתוכך
אל תרפי אהובה שלי,
הבטיחי לי זאת
והבטיחי לעצמך.