מרחקים....

בדרך לשום מקום, נוסעת לי בדרכים, מוזיקה ורצף מחשבות מעיקים, חובקים, ומייסרים.
אני שאוהבת את השקט שלי, את הלבד שלי, את החופש שלי, הבנתי היום כמה אני בודדה במערכה שלי, תחושת ריקנות איומה, ופחדים בעיקר ליוו את הדרך שבה נסעתי.

פחדים מהעתיד, וטראומות ילדות שחלפו לנגד עייני, והאדימו בכתמים את השחור שנצבע לו עם השנים.
מרגישה עייפות, מרגישה תשישות במסע חיי, וכובד נפשי עצום שחונק את נשמתי.

החלונות נפתחים, כשם שהדמעות נפרצות קדימה לעבר טללי לחיי.

מחנה, וצועדת לנקודה הכי גבוהה בצוק, לנקודה שבה אני ממש נוגעת בשמיים, ובמבט מטה צוללת אל תוך מעמקיי הים הכחול שחור של הלילה.

כל כך הרבה מערבולות, כל כך הרבה סערות......
ואתה, שקולך היום היה עבורי עוגן, ומיצר, נטע בי כוח.

תודה לך יקירי, מתוק שלי,
(מחזירה לך על........ מתוקת המתוקות 😉

אחכה בקוצר רוח ליום רביעי, ולהפתעה שאתה זומם עבורי.....לא שכחתי 😄

שלך
}{