לפני 18 שנים. 19 באפריל 2006 בשעה 14:33
התעוררות מתוך בהלה.......
הטלפון הארור הזה שמשמעו היום סימן או אות לסוף, צלצל.....
ואני אשר את כוחותיי משלימה לתוך לילה נוסף לצידך, מחכה שייגמר סיבלך.....
אוף אלוהים, נשמתי כבדה עליי, צביטות בכל הגוף, ולחץ דם שעלה לי בשניות והקפיץ אותי לרגעים ספורים, עד ששמעתי את קולה של אמי שמבקש שאבוא לאסוף אותה....
מסוייט ומצולק הם רגעי האחרונים איתך, ואני לא יודעת מאיפה הכוחות הללו....
לטפל, לשמור, ולהיות שם בשביל כולם.... להכיל את כאבם, את מצוקתם, את אנחתם הכל כך כבדה, ודמעותיהם על הטראגדיה של חיינו........