מרחקים....

חודש עבר מאז הלכת מאיתנו, חודש שבו הכל התהפך, הכל השתנה.
חודש שבו הייתי בשתי לוויות נוספות של קרובים אלינו,
חודש שבו חברה אחת ילדה את בנה
חודש שבו חברה אחרת הביאה לי הזמנה לחתונתה שמתקרבת
חודש שלם ללא פון לאחר שנגנב יומיים לאחר פטירתך, ואני מתוך בחירה מעדיפה את השקט הזה, את הלבד הזה.

***************************************************************************************
ערכו לכבודך סעודה אתמול, ערכו "מסיבה" שבה כל האנשים הגיעו ואכלו, פשוט ישבו בשולחנות המסודרים ואכלו, והמסורת הזו שמכתיבה את מה שהיה שם פשוט הגעילה אותי, הכעיסה אותי, ונראתה לי הזויה.

****************************************************************************************
חברה טובה שלך באה והתישבה לידי, דיברנו עלייך, על הייחוד שבך, שלך.
חשבנו לרגע שתפתיעי כמו תמיד, ישבנו ובכינו, ישבנו ונזכרנו בך יפה שלי......
הגעגועים אלייך כל כך גדולים, ומיום ליום זה נעשה קשה יותר ויותר, והריקנות הזו בנשמה כואבת עד כדי צריבה, נפש חצויה.

****************************************************************************************
לקחתי את הנסיך שלך היום יחד איתנו, והוא מילא אותי בכל נשיקה וחיבוק, והחיוך שלו כל כך שלך, ובעיניו אני רואה אותך, ונזכרתי בילדות שלנו, פיסת זיכרון נוספת שלנו, לקחת אותי יחד איתך לאיזה יום הולדת של חברה, ושמרת עליי, היית איתי כשם שהנסיך שלי היה עם הנסיך שלך.

**************************************************************************************
מחשבות מתערבבות, תחושות איומות, זעקות פנימיות, שקטות, הורסות, ממוטטות, ואני מתנדנדת בין שני עולמות, מתנדנדת בין מציאות איומה לחלום בלהות.
איכשהו מוצאת פה בבלוג שלי את הדרך לפרוק, ומצד שני מרגישה שזה לא המקום הנכון להיות בו, לכתוב בו, ולהיחשף, אבל בכל זאת חוזרת לכאן כל פעם לכתוב, וגם זה הזוי......
לעזאזאל
שונאת את העולם הזה
שונאת את החיים האלו שמעמידים אותנו מול חוסר אונים וכאב אינסופי
שונאת את האנשים עם המחשבה הצרה והמילים הסתמיות שנאמרות
והנחמה היחידה - שניפגש כולנו בעולם הבא!!!