מרחקים....

מביטה בתמונותייך האחרונות איתי, תמונות רצופות יפות, מחוייכות.
את ואני, רכבת שדים שלי.....
והגעגוע זועק מתוכי, ולכוחי אין אחיזה, והדמעות החמות פורצות ללא שליטה....
את חסרה לי כל כך, יפה שלי.
הזיכרונות רצים כמו סרט בהילוך מהיר, ואני רוצה לגעת, לחבק עוד פעם אחת, לשמוע את קולך המתחבר לנשמתי, שמנגן לנו את חלומותינו......ואת אינך.
והכאב לא מרפה ממני, רק מתעצם בתוכי.
והיום ערב חג שבועות.....ולחג הזה יש טעם כל כך מר, ספוג בזיכרונות של מפגש משפחתי, אווירת חג לבנה......
הכל שונה, אני שונה, מציאות איומה.