מרחקים....

ארבעה ימים של הטמוטטות, קריסה ודמעות ללא סוף.....
הגעגועים אלייך מתעצמים, ואני זומבי, קבורה בעודי בחיים.
הכאב הוא בכל גופי, והפחד משתק.

צעדת מוות אל סוף, אליך יפה שלי.....
כאלו הם ימי מאז הלכת,
נאחזת ומרפה
מתקרבת ונסוגה
מרימה מבט ומשפילה
הולכת וחוזרת לאותה נקודה
שחור לבן
לילה ויום
אגלי הטל
בדמעותיי