להיות שם ולהדליק את הנר, נר נשמה ולא נר של ברכה ומשאלה, לדעת שהיום הוא יום הולדתך מבלי לחבק, לברך, ולחגוג אותו ביחד, לבכות ולכאוב מול שיש שבו את מונחת.....
הייתי נותנת הכל כדי לראות אותך פעם נוספת, לומר לך עד כמה אני מתגעגעת ולדעת שאת שומעת, יודעת, ורואה.
את חסרה לי יפה שלי, והריקנות הזו, החור השחור בנפשי לעולם לא יתאחה, כל שנותר לנו הוא הזיכרונות, התמונות והגעגוע העצום לאותה אישה שתישאר צעירה לנצח, בעוצמה שלה, ביופי שלה, בעיניים הרכות שלה, ובחיוך גדול אחד שטרף את העולם.
במבט של חיים
כמו עיט החותך את השחקים
את מחכה בשקט שלך
את מחכה
גבהים
את שואלת ואני עונה
כאילו יודעת, מבינה
מחבקת לרגע, עוזבת
ואת מחכה
גבהים
הנהר זורם ומוליך בדרכו
שוטף ולוקח עימו אוצרותיו
גלויים וסמויים
נחבאים ונגלים
ואני מחכה
גבהים
במבט של חיים שזה עתה נגמרים
את מחכה
אני מחכה
גבהים
לפני 18 שנים. 30 ביוני 2006 בשעה 9:12