לפני 18 שנים. 15 באוגוסט 2006 בשעה 16:31
לפרוק, לפרוק, לפרוק, כך הם אומרים......
לדבר זה משחרר...... מי אמר??? גם כן קבוצת תמיכה......
יש בי כעס עצום על העולם, על החיים, ועל אלו שנהנים מהם, וכמובן שהתחושה משתנה מפעם לפעם, כמו החיים המתעתעים האלו......
היום משהו קרה לי בעבודה, היום ראיתי את עצמי מביטה בגובה אחר, מסתכלת ומביטה על הסובבים אותי, ובמוחי מבטלת את הכל, את כולם, הרי הכל הוא הבל הבלים אחד ענקי.... כי ברגע שאובדן קרוב אלייך, או חלק מחייך....... הכאב הוא כל כך חד, ושלך, ואתה לפתע מקבל משמעות אחרת בחיים.
והיום הדמעות חנקו את גרוני ופרצו, והכעס הגביר את התעצמות הכאב, והפחד שב ועטף אותי, והגביר את חוסר האונים מול הגעגוע אליך...... כל כך חסרה לי, וכל כך ריק לי.
עוד חודש עבר בלעדיך...... אלוהים, כמה קשה להשלים.
