רַק עַל עַצְמִי לְסַפֵּר יָדַעְתִּי

זוכרת שנפגשנו, איך הכל היה טוב.

חשבתי לעצמי, ״הוא - לא יעזוב״.

תראה אותי היום, איך אפשר לחשוב

שדווקא ממך למדתי לאהוב.

הכל אתה יודע, הכל אתה מחליט.

נועל אותי מאחורי דלת שאין לה ידית.

שותה עוד בירה, מרוקן עוד פחית,

ובנפנוף אצבע את ליבי אתה ממית.

איזה מין גבר, איזה מין שולט,

יודע רק לקחת אבל לא יודע לתת.

לקחת אותי למקומות שלא ידעתי לשאת,

וכך ביום בהיר אחד, לימדת אותי להתחרט.

והנה אתה היום, בן שלושים ושש,

עדיין כמו תינוק, באפלה מגשש.

ואני, אני עדיין שם, ליבי מרשרש,

לא מאמינה שהפחד התממש.