לפני הרבה הרבה שנים , בממלכה גדולה ומוארת, חיה נסיכה יפה לתפארת.
הנסיכה היפה נשאה את השם אורין, ולה היה עבד ששמו חרז את שמה... זורין.
זורין שירת והעניק, ולה זה לא הספיק.
זורין ליטף כל הלילה במיטה
ובתמורה קיבל סטירה או בעיטה.
אורין לא הפסיקה לחלום על אביר אחר
, גבוה וחכם הרבה יותר.
בוקר אחד , ביום הולדתה ה20 קיבלה מתנת יומולדת מאד מיוחדת.
על פתח דלתה ישב האביר, גבוה, חכם וטיפה שעיר..
את המתנה המוזרה הזמינו ההורים מארץ אחרת מעבר להרים.
על הפתק שהחזיק בידיו היה כתוב
"רצית אביר שיהיה לאהוב.
מקווים שאותו לא תחזיקי בכלוב
תנסי לא לחזור על טעויות שוב
אל תהפכי אותו כמו את זורין לעצוב.
(את יכולה להזמין אותו למטבח - לחומוס לניגוב)"
נ.ב
את יכולה לזרוק את זורין הג'וקר
יש איסוף של זבל כבר מחר בבוקר.
אורין, הכניסה את האביר השעיר
וכל עניין החיפוף של זורין היה די מהיר
בערב התישבה על המיטה ממש מרוצה
אחרי שהושיטה רגליה ,האביר לא התרצה
לבסוף היא בעצמה את נעליה חלצה
בלילה ביקשה שילטף את גבה עם נוצה
והוא במקום זה לא התבייש לבקש מציצה
היא מייד התפכחה וחרצה לו לשון
שניות אחר כך הוא גורש מהארמון
היא קראה וצווחה לזורין לחזור
היא חיפשה בכל חור עם פנס של אור
זורין נעלם והיא החלה בוכה
חשו מייד כל נתיני הממלכה
"מי יודע היכן זורין נעלם,
הוא היה העבד המושלם"
הטבחית הקטנה הסגירה את הסוד
זורין ברח אצל מלכה אחרת לעבוד
הוא נמצא אי שם בממלכת של הוד
אבל הכניסה לשם היא רק בעזרת קוד.
"קוד? זה רע מאד!!
שזורין יחזור אצלי לעבוד!!"
"גבירתי- הוא כ"כ נעלב,
בכל ימיו, גם אצלך- ככלבלב,
לא היה מושפל כמו עכשיו.
צאי לבקש ממנו סליחה
ואולי עוד ישוב אל רגליך- נסיכה"
היא לא היססה אף לא לדקותיים
עלתה ורכבה לה על האפניים
היישר לממלכהשאליה ברח
המסע היה מיגע וארוך כל כך.
כשהגיעה אל פתח הארמון המוזר
צווחה וצרחה עד שקול לא נשאר.
לבסוף אל הפתח הגיע המשמר
בצעד מדוייק , ימין שמאל מסודר.
"מה לך צועקת , צורחת , צווחת
עוד נקבל בגללך הצלפות על התחת"
"אני מבקשת סליחה,
חייבת להכנס אל הממלכה"
"אל נא תצחיקי אותנו גבירתי
לכאן אין כניסה , גם לא לאישתי"
"אני מתחננת בכל צורת בקשה ולשון
בלי העבד שלי , אני לא יכולה לישון.
הוא בא לכאן הלילה ולא אפרט
הוא ישלם על זה ביוקר, ממש יתחרט."
"ניתן לך להכנס גבירה נעלה
בתמורה לאיזה מילת השפלה"
"טיפשים, אפסים, מלקקי אשפתות
עכשיו בבקשה פיתחו הדלתות"
רק לפני שנפתח את הדלת נאמר ,
שאף אורח יותר משעה לא נשאר
את חייבת למצוא את הדרך חזרה
אחרת ממך לא תשאר שערה
הגבירה שלנו ארורה ונוראה
אין לך אין לך שום ברירה!!
אצא תוך שעה , אני מבטיחה
אמצאו בקלות , ואצא בשמחה.
אורין נכנסה אל תוך הממלכה
ומיששה את דרכה כי היתה חשוכה
לפתע הרגישה שעל משהו היא דרכה
ולפני שהספיקה להבין שמעה גם צרחה!
"איההההה, מי דורך לי על הזנב?"
"אופס סליחה, שלום מר כלבלב,
אולי ראית את העבד שלי?
הוא נמוך, ובהיר, ובכלל לא שעיר
הוא רץ בזריזות, ממש מהיר..
הוא חדש כאן בממלכת הזוועות
אולי הצלחת משהו לראות??"
"לא, אני לא שם לב לדברים חדשים
אני בכלל לא רגיל לדבר עם אנשים,
אבל את מוזמנת לנסות אצל ציפי בחצר
היא רכלנית גדולה ויודעת הרבה יותר
רק לצאת תוך שעה את חייבת לזכור
מקשה העובדה שאין פה ממש אור
קחי מפת התמצאות זה יכול לעזור"
"תודה לך כלב אדיב ונחמד
אחפש לי את ציפי תכף ומיד"
כשהלכה לכיוון החצר היא הבינה
שהחושך נמצא גם בחצר בגינה
החלה קוראת אל ציפי בקול אנושות
ולפתע שמעה לעברה לחישות
"כמה בלאגן את עושה - אישה
קצת סטייל, קצת דרך ארץ- גישה"
"מצטערת נורא " לחשה חזרה
"אני פשוט חייבת לצאת במהרה
אני מחפשת את זורין העבד שלי
הוא נפגע וברח והכל בגללי"
"העבד שלך.. אוכל סרטים
כבר שעות מסתגר בשירותים
בוכה ומילל, שואג ומתפלל
רק לשמוע אותו זה כה מתסכל"
"הביאי אותי אליו במהרה,
עוד מעט ותעבור השעה
השהיה פה הרי נוראית ואסורה
ואין עלי כלי נשק, או שוט או חגורה"
"זה כאן מימין " ענתה וציחקקה
"עברה השעה- את נחשבת מחוקה"
"אוי אבוי לראשי
איך אצא בריצה
ואיך ויתרתי על זורין
ל אביר שרוצה מציצה
רק שמע שגבירתו נתבקשה למציצה
את דלת השירותים הוא תכף יצא
היא מרב התרגשות שמחה וקפצה
כמעט שלא התאפקה והורידה חולצה
(רק מה, לא היתה שם נוצה)
הם רצו וגיששו וחיפשו את הדרך
נתקלו בכל רהיט ומכשול בערך
כשהגיעו לשער דילגו בלי היסוס
ויחד הביתה דהרו על הסוס
(האפניים זה כבר קטע מאוס)
כשהיגעו הביתה, היא חלצה נעליו
לפתע מצאה את עצמה מעליו
מעכשיו תהיה לי גם עבד וגם אביר
את עבודת השירות אתה הרי כבר מכיר..
לגרש אותך היתה פשוט טיפשות וטעות
לעולם לא אכריח אותך לצו העבדות
גבירתי, אם תסכימי, אמר בגאון
אהיה כתמיד לך לעבד לשון
ואם תבקשי אלטפך בשקיקה
בתקווה לקבל יום אחד נשיקה
אז נשקה לו מייד
והסוף כה נחמד
ושלא תחשבו שלא צץ לו גם שד
הוא לא היסס לרגע ושלח את היד
ומאז ובעצם לעולם ועד
הם רבים מי ישן ובאיזה צד.
לפני 16 שנים. 30 באפריל 2008 בשעה 19:33
