בבית מוזר אי שם בתוך היער גרו ארבעה שותפים, רוני ויוני, עמי ותמי. רוני ויוני היו שפויים בדעתם, נורמאלים כמעט עד אבדון ומציאותיים עד כדי שזה גורם לך לישון.
עמי ותמי שהיו ידידים טובים מאד( לא, לא אחים - בסיפור שלנו הם ידידים)היו טיפה "תלושים" קצת שרוטים ועשירים בדימיון.
עמי ותמי הרגישו לא שייכים ולא רצויים בדירה "השפויה" ולא יכלו לדבר על הכמיהה שהיתה להם. על משחקים מיוחדים שאהבו ועל דברים מתוקים מתוקים שלמדו והכירו..
בוקר אחד אמר עמי לתמי
" תמי , בואי נצא אל היער הירוק, נחפש לנו משהו שיהפוך לנו את היום למתוק"
"אבל עמי" ענתה תמי "היער מסוכן לפעמים, יש בו יותר מידי דברים טעימים, אנחנו יכולים להסתבך ולהסחף, ומה .. אתה יוצא ככה? יחף?"
"כן תמי ( בסיפור הקודם היינו עניים, חייבים לשמור על אותנטיות) לגמרי יחף, תכיני לנו שקית צידה לדרך"
תמי פתחה המגירות ושלפה.. מתנות קטנטנות ארוזות בסרטים אדומים,כמה עוגיות ותותים טעימים, קרם גוף ליתר ביטחון, ואזניים על קשת מפורים האחרון.
עמי ותמי הלכו ביער עד שהתעייפו.. לרגע איבדו דעתם, למעט איבדו את דרכם.. אך לבסוף נתגלה לפניהם בית ענק מרחוק.. בית שכל כולו היה מתוק!
הגג היה עשוי כולו רצועות של עור וניתים, החלונות היו עשויים שוטים מזנבות סוסים, הדלת היתה עשוי עץ כבד ויתדות בו תקועות, ובחוץ הפסל היפה ביותר - כלוב נפלאות!!
עמי ותמי קפצו משמחה - תמי ניגשה מייד אל הדלת וניסתה לכבול עצמה אל היתדות. עמי קפץ בריגוש עצום, הפיל עצמו על גדל התיל עד שדימם וחש קצת עמום.
לפתע יצאה מתוך הבית אישה. לבושה בשחור, גדולה מרשימה. והקימה צעקה.
"מי זה נוגע לי בבית המיוחד?"
"אנחנו מצטערים גבירה ענתה תמי- ראינו את הבית והתרגשנו נורא- לא ידענו שיש כאן גבירה"
עמי גימגם אנושות ולבסוף הוציא "את כה יפה, אלוהים - מלכתי"
הגבירה אספה את עמי וזרקה אותו לכלוב. נעלה במפתח וצחקה בקול.. את תמי היא אזקה בכפות הרגליים ומייד מטאטא דחפה לה אל הידיים..
תמי הזילה ריר על המטאטא ועמי הצמיד פניו לסורגים כיאה.
הגבירה שחורה ניגשה אל הכלוב והתכופפה אל מול פניו של עמי המרוגש
"הוצא לשונך" ציוותה
"בכבוד וברכה"מייד ענה
הוא חרץ לשון ופתח מעט את פיו
והיא לא פחדה למשוך ולהכאיב.
היא ירקה וסטרה והוסיפה זילול
והוא היה מאושר לו מאחורי המנעול
ותמי זחלה וניקתה לפעמים ליקקה
הגבירה השחורה פינקה פה ושם במכה
ומאז ועד היום בתוך היער הירוק והמסוכן
חיים בסדר מופתי בלי טיפת בלאגן
עמי סגור בתוך הכלוב
תמי עם המטאטא האהוב
וגבירה שחורה שמאמצת כל עבד עזוב
לפני 16 שנים. 29 באפריל 2008 בשעה 5:06
