סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

BIG BANG

וגלינג גלנג.
לפני 16 שנים. 1 בנובמבר 2008 בשעה 22:10

"את יכולה להכנס" הוא אמר והצביע אל עבר פינת ההמתנה.
היא נכנסה בהיסוס, הריח הנקי הזכיר בית מרקחת, המרצפות הלבנות, המרחב העצום בחלל הסלון, הכל היה לבן.
הוא נכנס אל החדר וסגר אחריו את הדלת.
היא התיישבה בפינת ההמתנה, משכה אליה מגזין לנסות ולהרגיע את עצמה... להכניס למוח משהו שעשוי להסית את דעתה מן המתח שהיתה בו. היא קראה שוב ושוב את אותה השורה, ושוב, כאילו העין התעקשה לחזור על אותה השורה, וגם שכבר הצליחה להתקדם שמה לב אחרי כמה שורות שאין לה מושג מה היא קוראת.
כל מה שהצליחה לחשוב עליו התרכז במה שנעשה מאחורי הדלת.
היא דמיינה בראשה את המפגש אין ספור פעמים. מלבד היותה כתבת היא העריצה אותו עוד מנעורים.
בסתר ליבה היא קיוותה שאולי ימשך אליה וידלק לו ניצוץ. שהמפגש לא יסתיים בעוד ראיון קצר וקר.
היא סידרה את החצאית, מתחה את החולצה,בדקה את המחשוף ושוב סידרה את החצאית..
לבסוף הדלת נפתחה..
הוא הזמין אותה להכנס.
הוא בחן אותה מכף רגל ועד ראש, היא יכלה להרגיש את המבטים המפשיטים שלו ואפילו הצליחה להנות מהם בחופף למבוכתה.
היא חייכה והתישבה בנימוס, מביטה בו מתיישב מולה על הכורסה המרווחת.
אחרי שנשמה עמוק, שאלה אם היא יכולה להתחיל בראיון.
הוא חייך והנהן.
השאלות שלה היו מגומגמות, ובין לבין היא הציצה בשעון בכדי לבדוק שהצלם לא מאחר.
הצלם איחר כרגיל, ומכשהסתיימו שאלותיה, מצאה את עצמהקצת מבולבלת ו נבוכה מולו.
הוא קם ומזג לעצמו מהבר הקטן, ומזג גם לה מהוויסקי, מבלי לשאול אותה אם היא אוהבת וויסקי, או אולי תעדיף משהו אחר.
היא מעולם לא שתתה וויסקי אך לקחה ממנו את הכוס ולגמה, השיעול החנוק מחריפות המשקה לא איחר להגיע.
"את לא שותה בדרך כלל?"
"לא ממש"
"לא נורא, את עוד תאהבי את זה.. תשתי"
היא לגמה וכיווצה פניה שוב
הוא קם אליה, על כל גובהו נעמד מולה, ולקח לה את הכוס מהיד
"את תמיד עושה מה שאומרים לך?"
היא חייכה והלב דפק לה בעוצמה
לו רק ידע כמה היא רוצה לעשות כל מה שיאמר לה, לו רק ידע כמה היא אוהבת לעשות ולרצות לפקודות הגברים שחוצים את חייה.
"לא תמיד- לפעמים, תלוי "
"במה זה תלוי" שאל בטון אדיש, אך ניתן היה לראות את הגומה הארוכה שחצתה את לחיו, גומה ארוכה כמו קמט , סוגר סגריים מצד ימין של פניו..
"זה תלוי באדם שמולי, ובמשיכה שלי אליו, בעוצמה שלו, ובהשפעה שלו עלי"
"אם ככה, אני עוד עלול לבקש בלי גבולות"
"מממ, אני עשויה להסכים" חייכה
הצילצול קטע להם את הפלירטוט והמתח נשאר יציב באויר.
הצלם הגיע והוא יצא לקבל את פניו, גם אותו הוא הושיב לרגע בפינת הממתנה, חזר לחדר ואמר לה
"הצלם שלך הגיע, בזמן שאנחנו מצטלמים לנו כאן, אני רוצה שתצאי מהחדר בטענה כל שהיא ותחכי לי במרפסת. תחלצי נעליים, תפתחי עוד כפתור בחולצתך, תורידי את החזיה מתחת לחולצה וגם את התחתונים . את נשארת עם חצאית ללא תחתונים וחולצה ללא חזיה, בלי נעליים ובלי גרביים.
"אבל, אם הצלם יצא החוצה ויראה אותי במצב הזה..?"
"אמרת שאת עשויה להסכים לכל שאבקש. מלבד זאת, אני אשתדל לא לתת לו לצאת אלייך גם לא כשהוא נפרד לשלום.
הלב דפק לה בעוצמה.. מה היא עושה , היא חשבה לעצמה, היא בקושי מכירה אותה, הוא לא מכיר אותה, וכמה מהר היא נכנסת להרפתקאה שכזו, היא חששה שהצלם שלה יראה אותה במרפסת יחפה ופרומת כפתורים, היא חששה שהיא תמצא את עצמה מנוצלת ותו לא, היא התרגשה והרגישה את הפרפרים עולים מבית החזה למעלה ויורדים עד התחתונים..

הצלם נכנס אל החדר והיא חייכה ואמרה"
אני משאירה אתכם לבד, אני הולכת לעשות שיחה חשובה.

במרפסת היא הורידה את התחתון כמו שביקש, ואת החזיה היא הצליחה להוריד ביד רועדת.
היא כל הזמן הביטה סביב לראות שלא מביטים בה השכנים דרך המרפסות שלהם. חלק מהחלונות של הבניינים ממול היו פתוחים אך למזלה לא ראתה שם אף אחד...

היא המתינה ארוכות, והחלה לדמיין מה יעשה בה ומה יבקש.. האם יהיה רך, או נוקשה, האם ילטף או יכאיב, היא החלה מתרגשת ומרגישה את עצמה נרטבת. הדופק הלם בכל נים בגופה..

כששמעה את הדלת נטרקת הבינה שהצלם הלך כנראה ..
היא שמעה מגירות נפתחות, חיטוט, רעש מוכר..
ולבסוף הוא יצא אליה למרפסת.
סובב אותה עם הפנים אל הבניינים בחוץ, משעין את בטנה על מעקה הברזל המושחר והקר.
הוא נצמד אל גבה אל ישבנה, הצמיד את ראשו אל אזנה ולחש
"יש לך מילת ביטחון - את בטח כבר מכירה את זה ממה שהבנתי עד כה. המילת ביטחון שלך תהיה
אפור. ברגע שהיא נאמרת הכל מפסיק. ברור לך?"
"כן, ברור. אפור מילת ביטחון"
"מעכשיו כל כן שלך וכל משפט ילווה עם המילה אדוני"
"כן אדוני"
הוא לקח את ידיה ושם אותם על המעקה מברזל. הוא אזק לה את שתי ידיה אל המעקה, והיא הרגישה את נשימתו בעורפה, היא רצתה להשאר שם לנצח, כשהוא צמוד אליה, שלא יפסיק ושלא יגמר. הרגע הזה שבו היא עדיין לא בשיא השפל אך נמצאת בנקודה שמרקדת ליד, היה לה נעים במיוחד.
הוא הרים את החצאית הקצרה וגילה את ישבנה, חשופה לעיני כל, כשכל אחד מהבתים סביב עשוי להציץ ולראות את האישה הכבולה חשופת הישבן..
הוא העביר אצבע בין רגליה לבדוק כמה היא רטובה, בלי להוסיף מילה.. הוא החל להצליף בישבנה.
"אאוץ, לא ציפיתי לזה אדוני"
הוא המשיך להצליף ומיד פעם לבחון את אדמימות הישבן , והיא ספגה וספגה וכמעט שאיבדה עניין..
הוא נכנס שוב אל הבית והיא נותרה כמה דקות עם ישבן אדום חשוף קשורה לבדה במרפסת ורצתה כבר שיחזור, היא הרגישה חשופה כ"כ לבד שם..
כשחזר, היא הרגישה את הבד נכרך סביב עיניה ולא ראתה עוד דבר. חושך מוחלט במרפסת חשופה.
הלב החל לדפוק לה בעצמה. מה יקרה אם מישהו יציץ בה והיא לא תדע, מה יקרה אם מישהו יצא אל החלון והאדון החדש שלה לא ישמור עליה, מה יקרה אם לא יהיה לו אכפת..
עם עיניים קשורות וידיים אזוקות אל המעקה היא הרגישה את האצבעות שלו מחטטות בה ומלבד הנאה הרגישה את לחץ הפיפי הולם יחד עם ההנאה. הוא ידע על אילו נקודות ללחוץ ו.
אחרי כמה רגעים שבהם חיטט בה עם אצבועותיו, הוא אחז בשערות ראשה ומשך את ראשה אחורה תוך שהוא חודר אליה בעצמה, היא החלה גונחת , והוא סתם לרגעים את פיה עם ידו...
תוך שהוא חודר אליה, הוא קרב ראשו אל אזנה ולחש
"את אוהבת ככה? זה מה שאת אוהבת? להיות כבולה, עירומה, מזדיינת אצלי במרפסת?. את מבינה ששני אנשים מהחלונות שממול רואים אותך ככה, הם לא רק מציצים , הם ממש עומדים בחלון ובוהים לך"
ובלי לחכות שניה, קרע את כפתורי חולצתה וחשף שדיה לאויר.
העיניים שלה עדיין היו קשורות, היא לא יכלה לדעת אם באמת יש מי שרואה את שדיה חשופים ואותה כבולה לברזלים. היא לא ידעה אם בא לה להפסיק את הכל. מיליון פעם מוחה הריץ את המילה- אפור , אפור, אפור, אך היא רצתה עוד מזה, והעובדה שהיא כמעט השתמשה במילת הביטחון שלה, נתנה לה סוג של רגיעה שהיא לא כ"כ שפלה, שהיא לא כזאת חסרת גבולות. מעין השקטה של יסורי המצפון. כמע ואמרה אפור.
הוא המשיך לזיין אותה בכח, והיא החלה רועדת תחת גופו. הוא חפן את שדיה, דחף אצבעות עמוקות לפיה והיא נאנה עמוקות.
"את לא גומרת בלי רשות מפורשת ממני, ואל תנסי לגנוב אורגזמות, אני כבר מכיר שכמוך שחושבות שיכולות להשקיט את האורגזמות שלהן ובכך לגנוב, אני ארגיש כל מילימטר של רעד עוצמתי יותר ואני אדע גם בדיוק מתי זה קורה. אני מציע לך להיות ממושמעת
"כן אדוני" אמרה בקול גבוה ונאנח
היא הרגישה שהיא עוד טיפה וגומרת והתחחנה לרשות..
הוא עצר לרגע. והיא שמעה אותו יוצא ונכנס, נכנס ויוצא. הולך וחוזר, ונשארה מטפטפת כבולה במרפסת.
כשחזר היא הרגישה אותו מפסק את רגליה שוב, בפיסוק רחב, והרגישה את ראשו, יורד מטה אל בין רגליה, מנסה לפלס לעצמו מקום בינה לבין המעקה.
היא לא הבינה איך ממקום של שליטה עצומה הוא עבר לענג אותה בלשונו..
כל תנועה של הלשון הביאה אותה לרטט ולרעד בלתי נשלטים, כל תזוזה עם פיו, היא הרגישה את השפתיים חופנות כל מילימטר במקדשה, היא הרגישה את אפו מתחכך בה בזמן שהחדיר לה לשון עמוקה..
ובזמן שהלשון חדרה, היא הרגישה גבר נצמד אליה מאחור, שוב חושף ישבנ.
היא הבינה שיש שם שניים. היא לא ממש הצליחה להבין איך ומתי זה קרה,
הוא נצמד אליה מאחור החדיר את אברו ולחש לאזנה, חשבת שזה אני למטה?
זה לא אני , אני כאן כל הזמן מביט בך מפסקת רגליים למישהו אחר..
ותוך כדי שהוא שוב חודר אליה מאחור, בזמן שהלשון של מישהו אחר עדיין מרקדת אי שם בין רגליה
הוא המשיך ללחוש באזנה
"את בטח מתה מסקרנות לדעת מי עם לשונו בין רגלייך, אולי זה הצלם, אולי זה שכן שראה אותך קשורה והזמנתי אותו להכנס בסימון יד ואולי זה מישהו אחר..."
אבל את לא הולכת לדעת מי בין רגלייך, ואת הולכת בנוסף לשבור כל מחסום ולגמור בהוראה שלי..
הפחד הציף אותה, היא רצתה לחשוב שאולי זה איזה שכן, ולא הצלם שאיתו היא עובדת. הצלם אמנם היה חתיך, אך היא לא רצתה את המבוכה הנוראה שבדבר..
היא לרגע לא נחה מהנאתה, הצמרמורות שיגעו אותה, הלשון שבין רגליה היתה עמוקה ומרקדת והזין שחדר אליה מאחור . כל אלו מילאו אותה עד תום..
"אדוני, אני גומרת"
"את גומרת יחד איתי, אני סופר עד 10 ואת תרגישי אותי ממלא אותך..
והוא ספר..
1, 2 עד שהגיע ל10 המיוחל ובו היא הרגישה את כולה מתמלאת בו ואת האורגזמה מרעידה את כולה. היא לא הצליחה לעצור את הנשימות מלאות הקול, את האנחות שלה,,,
לבסוף.. הוא יצא ממנה.. והיא השמיטה ראש מעייפות..
הוא ליטף את שערה ולחש באזנה.. "היית נהדרת, תמתיני דקה, אנו נשחרר את המלקק ואולי גם אותך.
הי שמעה את הדלת נטרקת והבינה שבאמת היא לעולם לא תדע מי היה הבחור שליקק אותה...
אחרי כמה דקות הוא חזר לשחרר גם אותה, עוטף אותה במגבת דקה.
"תכנסי לרחוץ את עצמך"
"אדוני , אפשר רק שאלה?"
"אני לא הולך לספר לך מי זה היה"
"לא זה לא מה שרציתי לשאול, רציתי לשאול אם אני יכולה לכתוב עליך בכתבה , גם על נושא השליטה"
הוא חייך, ואמר
"על איזה שליטה את מדברת?, זה שאת עושה כל מה שאומרים לך, זה לא אומר שאני בענייני שליטה..
לכי להתקלח..." ציווה בשקט..
והיא הרכינה ראש ואמרה
"כן אדוני, אתה צודק, אני סתם זונה"..






עו''ד רוצה עוד - מרתק ויפה
וחכם
לפני 16 שנים
קצרים - קשה לי עם ארוכים..
לפי תוכן הפוסט
התחלפת.
לפני 16 שנים
ביג-אן - מעולם לא התחלפתי
יקירתי,
סתם כתיבה לשם כתיבה. לאמן את האצבעות.
חרקתי גלגלים בכדי להבין את המקום הזה.
.
לפני 16 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י