BIG BANG

זה כבר כמה ימים שלא ישן כמו שצריך, הכאבים הציקו לו, החולשה אפפה אותו והלחץ מהמפקד ביחידה שבה שירת עזר לו להשבית טוטאלית את מערכת החיסון. זמנית.
הוא גבר מיוחד. אי אפשר להגיד שהוא יפה תואר, אך הקסם שלו פועל לא מעט. יש לו עיניים יוקדות שחורות, חיוך גברי שנוטה יותר ימינה מאשר למרכז.. וכשהוא מחייך העיניים שלו מתכווצות ומכווצות לך את הבטן התחתונה. אפשר לאמר שזה די אופיני לגילו, הוא נושק לעשרים, עוד צעיר, אך בכל זאת, המראה שלו גברי משל שאר חברי היחידה.

באותו בוקר הוא קיבל אישור ליציאה לבדיקות מיוחדות. הוא עלה בקושי על טרמפ ויצא מהבסיס. קצת עייף לקראת הנסיעה והיום המתיש שציפה לו בבדיקות, אך מודע לכך שבאמת אין ברירה ובאמת שהוא חייב לעשות את בדיקות הדם.

כשהגיע למר"מ כל החיילים חיכו בחוץ, האחד עם כוויה, השני עם מד חום והשלישי חבוש ברגלו.
הוא חיכה בשקט על הכיסאות הקרים לתורו.
אחרי ישיבה ממושכת טרם הגיע תורו, הוא ראה את החובשת יוצאת החוצה מחדר הטיפולים, עוברת בין הכיסאות, מפלסת לה מקום מעבר במסדרון הצר בין רגליהן המסוקלות של החיילים והרובים הארוכים שחסמו את המעבר.
היא הצליחה לקבל מכה קלה מהM16 שלו, הביטה בו במבט מצועף, מעט כועס, ומבלי להזיז אף תו בפניה ומבלי להוציא מילה ולו הגה קטנטן של"אאוץ" המשיכה למשרד השני. הוא היה המום מיופיה. אפילו לא הצליח להוציא את האינסטינקט של הסליחה הידוע שלו"סליחה" תמיד אמר בין אם היה צורך לבין אם היה מיותר.
הוא המשיך להביט בה עוברת אותו , גבה אליו, פוסעת במסדרון. מכנס החאקי ישב להפליא על הישבן החצוף שלה. ישבן עגלגל, עסיסי, כזה שהיה שמח לחלוק איתו לילה ועוד לילה.. הוא עצם עיניים לשניה להתרווח מן המראה המרנין והיא נעלמה אל תוך החדר השני.
הוא מצא את עצמו מגורה מעט ממנה.. ותהה לעצמו אם תשוב מן החדר השני.
אחרי כמה דקות היא שבה באותה הדרך שוב במסדרון הפעם מישירה מבט מעלה ובוחנת את יושבי המסדרון.
עליו היא לא הביטה.
הוא חיכה לראות את עיניה נתקלות בשלו , את תכול אישוניה מציץ בו ומעפעף,, אך היא לא העיפה בו מבט.. ונכנסה אל החדר.
כשהגיעה תורו, היא הצביעה אל עבר הכיסא, זה היה כיסא משופר יותר מאשר כיסאות ההמתנה בחוץ, אך עדיין כיסא פשוט.היא הושיבה אותו על הכיסא, התישבה מולו כשרגליה מפוסקות על המשענת ובתנועות קרות ובטונים קפואים שאלה את השאלות המתבקשות.
מה מרגיש, איפה כואב, למה , מתי, מדידות ועוד
היא הגישה לו את מד החום, ניקתה אותו בנוזל המיוחד ודחפה לו לפה. הוא הצליח להריח את שובל הבושם שכל ידה מתקרב לאפיו , ותהה מה יהיה ריח שערה השטני ...

כשראתה שהוא בוהה בה כשמד החום בפיו , היא הקישה על המדחום עם צפרניה
"תתרכז במה שחשוב"
מתכוונת שיפסיק לבהות בה וילחץ עם לשונו על מד החום.
היא חייכה אליו, כשעיניה צדו את סיכת היחידה שלו. הוא לא הבין מה פשר החיוך. והיא בלי לבזבז שניה בקול מתפנק אמרה"
אני רוצה את הסיכה הזאת"
הוא חייך, חשב שהיא צוחקת..."לא יכול, פעם אחרת. אני אנסה לדאוג לך לאחת כזאת"
הבטיח ביודעו שהוא לא יחזור לכאן שוב רק בשביל זה.
היא שתקה, מעט כעוסה, מעט מחייכת לעצמה ומעט.. מרוחקת

זמן בדיקת הדם הגיע, היא החלה להוציא מהמגירות מחט ומזרק , היא קרבה אליו, עומדת, החזה שלה מגיע אל פניו, מחטאה לו את הפנים המרפק. הרגל שלה היתה כה קרובה לרגל שלו, הפנים שלו יכלו כמעט לנשיום את החזה שלה..הלשון שלו כמעט שרצתה לטייל על כפתורי חולצת החאקי שלה..
היא ידעה שהיא קרובה מאד, היא ידעה שהיא מפזרת ניצוצות של מיניות באויר והמתח הרג אותו.
היא סידרה את המחט במזרק, הביטה בו עמוק לתוך העיניים. הוא הרגיש את הכח שהיה בידיה, את הנקמה הקטנה, את הרצון שלה לקבל משהו שהוא לא שלה, הוא לא הזיז את מבטו מעיניה., והרגיש כאילו כל כולה בתוכו והוא אינו יכול להכיל אותה. מעולם לא חש כ"כ מגורה מסיטואציה חסרת מעשים כמעט.
היא נצמדה קצת יותר ע"מ להיות קרובה ככל שניתן לפעולת לקיחת הדם. הרגל שלה החליקה במתכוון עד פנים מפשעתו והוא הרגיש את עצמו בוער. המבט שלה היה נעוץ עמוק עמוק באחורי המוח שלו. במוח הקטן,. סירס כל תפקוד מוטורי או חשיבתי. הוא הרגיש את הברך שלה צמודה לאברו וכמעט שזז מעט ע"מ להתחכך בה, אך נשאר קפוא, שלא חלילה תמשוך את רגלה ממנו. היא החדירה את המחט אליו בלי להניד עפעף, תוך כדי שהיא מביטה בו מקרוב, מחייכת חצי חיוך כאומרת. אתה בידיים שלי. הוא היה מגורה ממנה וכלל לא רצה שתסיים לשאוב ממנו דם.
כשסימה היא נשארה עומדת צמודה אליו עדין, רגלה בין רגליו, מביטה בו בעוצמה ממוקדת ושואלת:
"אז החלטתי שאני לא שואלת אותך לגבי הסיכה"
אמרה ושלחה ידיה אל עבר חולצתו. הוא הרגיש את אצבעות הידיים שלה מרקדות על חולצתו, בדיוק על הכיס הקטן, הציפורניים המטופחות שלה הסתבכו על הליחצה הפיצפונית של הסיכה והיא ניסתה לשחרר אותה..
"זה כמו אנחנו ופתיחת חזיות" אמר בגמגום תוך ניסיון למשוך ממנה עוד רגע של חסד..
והיא הביטה ואמרה בשקט
"קדימה, תוריד.. , תכניס אצבעות לעבודה הקשה שמתנהלת מול חולצתך ותוריד לי אותו..
"ומה אקבל בתמורה?" שאל
"כבר קיבלת.. זריקה"
"את זה הייתי מקבל בין-כה, אלא אם תתני לי הזדמנות נוספת אחת מיוחדת במינה עכשיו"
היא חייכה במעין תגובת ביטול לדרבריו והמשיכה לנסות לשחר את הסיכה

כמה שהעניים שלה הרסו אותו באותו רגע...

כל מה שרצה זה להיות החולה המדומה שלה
ולהרקב כלוא בבית חולים הפצפון שם

הוא שלח את אצבעותיו אל עבד הסיכה,הוא לא יכל להגיד לה לא. אם היתה מבקשת באותו רגע את כולו , כנראה שהיה עושה כל מה שהיא מבקשת.
היא לא משכה את ידיה ואצבעותיהם מוללו יחד אחר הפתח של הסיכה. כשהצליחו לשחרר את הסיכה לבסוף היא אמרה..
"תודה" ומשכה את עצמה ממנו. הניתוק של רגלה מרגלו, של ידיה מידיו הותיר אותו רעב לעוד..
"אתה יכול לחכות לרופא בחוץ" אמרה בחיוך, כאילו ידעה שקטעה את החגיגה שלו.
היא ידעה בדיוק מה הוא רוצה.. הוא נשאר ישוב, לא נע...ובתמורה, קרבה לאוזנו ובהבל פה רך ומלטף, כשפתיה כמעט מלטפות את אזנו לחשה
"תודה רבה"
היא נשקה על לחיו, קרוב מאד לשפתיו...
הוא בלע את הרוק שהציף את פיו ולבסוף הצליח לקום מהכיסא..
"אני עשוי למצוא את עצמי חולה כל יום מעכשיו"
היא צחקה בקול והפנתה לו את הגב, הולכת לכיוון הדלת להזמין את החייל הבא..
הוא יצא משם מרוגש כמו שלא ידע, זקוק למקלחת, למקלחת קרה...


ומאז הוא לא הפסיק לחשוב עליה, על הכח
כח נשי, כח מיני.. ככה הוא מצא את עצמו חי ונושם פנטזיות של עצמה נשית...


😄


***דבר המקשקשת******
אין לי משיכה למדיקל כהוא זה, זה הסיפורון של ההתחלה ששמעתי אי שם ,פעם מזמן.
***כל קשר בין הדמויות למציאות מקרי בהחלט:)
לבקשתך- זה סיפורון בשבילך.