מאז שאספה אותו אליה באותה מסיבה שבוע קודם, הוא היה נעול אצלה בחדר. כבר באותו לילה בו היה שיכור והסכים להתמסר לה, היא הלבישה עליו את הכלובון שהיה ללא שימוש בחודשים האחרונים. היא היתה צמאה לשליטה וההתפרצות של הכח שלה , האטימות, הקור והעוצמות אל מול האנושות איימו להתפוצץ.
בבוקר שאחרי המסיבה הוא התעורר בתוך כלוב ברזל קטן.אחרי שסקר את הסביבה ואת גופו, הוא הבין שהאיבר שלו נעול בכלובון והוא בתוך כלוב שבתוך חדר ענק ומפואר.
המיטה הענקית שהיתה מולו היתה מסודרת להפליא ולא נראו סימנים בחדר שהיו עשויים להזכיר לו את מאורעות הלילה הקודם ואת בעלת החדר המפואר.
מטושטש ועם הדים של כאב ראש משאריות האלכוהול של אתמול הוא צעק אל חלל החדר
"סליחה!, סליחה, יש כאן מישהו? היי!! הלו. בוקר, אני נעול כאן למקרה שמישהו שכח אותי..סליחה"
משלא נענה החל להלחץ ולקרוא בקול רם יותר, לצעוק, לנענע את דלת הכלוב במטרה לשבור את המנעול,אך כשהבין שהעניין חסר סיכוי, הניח ראשו על הרצפה וניסה לנשום עמוק. הוא עצם את עיניו וניסה להזכר איך הגיע הנה, מה היה שם, מי נעלה אותו?.
הוא זכר במעומעם את הבחורה הג'ינג'ית הגבוהה מתחילת הערב, וגם את המלכה בשמלה הלבנה הוא זכר .. ותהה מי מבינהן בסוף הערב הצליחה להכניס אותו לכלוב.. והאם קרו דברים שהוא לא מצליח לזכור.
"נרגעת מהצעקות?" שמע את קולה מעליו, מחוץ לכלוב.
הוא בא להרים את ראשו, לראות מי זו שעומדת מולו
"אל תרים את הראש, אל תזיז אותו בלי רשות או שתקבל כזה עונש שתתחרט עליו חודש ימים."
הוא נשאר עם ראש מורכן יחסית, מנסה לגנוב מבט מעלה ללא הצלחה. הוא ראה את עקביה המבהיקים ואת רגליה שהיו עטופים בגרביון מעוטר שחור..\הוא עצם את עיניו במטרה להזכר ושוב ללא הועיל
"גבירתי, אני מבין שהיה לנו לילה ארוך, שנבצר ממני לזכור. אך אני מאד אודה לך אם תשחררי אותי, יש לי עבודה ללכת אליה"
"אתה כנראה לא זוכר, אבל קניתי אותך אתמול במסיבה לשבוע שלם. שבוע שבו אתה משרת אותי, מציית לי, חי אותי ונושם את נעליי. שבוע בו אין לך מנוס. ואם אתה תוהה לגבי הכלובון, הוא ישאר שם , לשעות שבהן אתה תצא לסידורים ולקניות עבורי,בכדי שלא תשכח לחזור"
הוא בלע רוק בקושי רב והרגיש את הפחד מחלחל בו. מצד אחד זאת היתה הפנטזיה בהתגלמותה ומצד שני,זה היה קצת מעבר למה שיכל לדמיין
"גבירתי, מלכתי,אני לא מצליח להבין ממי קנית אותי? הרי בתחילת הערב הייתי רכוש של עצמי. מי מכר לך אותי ולמה זה היה נראה לך בסדר?"
"אני אסביר לך בקצרה" השיבה
"בתחילת הערב זחלת לרגלי אחת מחברותי, המלכה הג'ינג'ית. אותה אתה זוכר?"
"כן גבירתי- זוכר"
"אחר כך, היא מכרה אותך לי, ואתה לא רק שלא הבעת התנגדות, אף הסכמת לחתום על זה. וחתמת."
היא הגישה לו מסמך משורבט בכתב ידו שבו כתב והצהיר שרוצה ומוכן להיות לה לעבד לשבוע ימים ואף לכמה זמן שתצטרך.
הוא לא העז להרים ראשו, ושלח יד מעלה לאסוף המסמך ולהביט בו.
"גבירתי, הייתי שיכור, אני לא זוכר דבר, ואני חושב שאין זה הוגן לכלוא אדם כך, ללא הסכמה בשפיות.
את בטח יודעת שכל העסק הזה לא שווה כלום אם הוא לא בהסכמה מלאה"
היא חשבה מעט וענתה
"אתה צודק, מאחר ועניין ההסכמה מקבל ביטול כאן לנוכח התעוררותך משכרות, אני עוד מעט ארשה לך להרים את הראש, אתה תביט בי היטב באופן חד פעמי, תביט ותראה, אחר כך אני רוצה תשובה מיידית,האם אתה בוחר ללכת ולא לזכות לשרת את המלכה הזאת לעולם, או שאתה נשאר שלי למשך שבוע שלם"
"תודה גבירתי" אמר והרים את הראש.
צמרמורות עטפו אותו. היא היתה מדהימה. שיערה שחור פחם, עינייה חתוליות, ושפתיה מלאות ובשרניות, גופה חטוב, המחשוף היה נדיב ושדיה בעלי לובן ונפיחות שהצליחו לגרות אותו בשניות.
היא לבשה גופיה שחורה צמודה מתחרה וחצאית קצרה.
הוא לא הצליח להכיל את היופי שלה והבלבול עטף אותו. הוא כ"כ רצה לשכב על הרצפה לרגליה,שתדרך על גבו, שתהלך עליו, שתתן לו ללקק את מגפיה, הוא בכלל לא הצליח לגלוש ולחשוב שתתן לו גם לשרת אותה ולקק את כולה. כמו כלבלב קטן שלה..
היופי שלה, שעצר לו את הנשימה, לא נתן לו כמעט לחשוב על המטלות שיש לו לעשות בשבוע הזה, על העבודה, על החיים שלו. הוא בקושי רב הצליח לנסות לשקול האם באמת יוכל לעצור את חייו לשבוע, והאם תתן לו להתקשר למספר אנשים אם יבחר להשאר.
הוא ידע שהזדמנות כזאת לא תחזור עוד לעולם. הפנטזיה קוראת לו.. והוא תקוע בין המציאות לבין הגשמת הפנטזיה.
"גבירתי, היופי שלך נדיר, את מדהימה , ואני אשמח לשרת אותך ולהיות שלך לשבוע, רק ברשותך המלאה, אבקש לעשות כמה טלפונים ע"מ שלא ידאגו לי"
"יש לך עשר דקות לצלצל ,הנה הפלאפון שלך, אתה תקבל בכל יום עשר דקות שבהן אתה תוכל לפתוח את הפון, לראות הודעות ולהתקשר. בדיוק כמו אסיר. אסיר שלי"
"תודה גבירתי" הוא ענה והחל בעבודה הנמרצת של סבב הטלפונים לעבודה ולהורים לכל אחד מהגורמים הוא נתן תירוץ משכנע והשיב לה את המכשיר.
"גבירתי , אני שלך, עשי בי כרצונך" אמר וחייך בהתרגשות
היא פתחה את חלון כלוב הקטן וביקשה ממנו להוציא ראשו דרכו
"זה החלון שלך, כשאתה משרת אותי , מלקק את מגפיי, סוגד לישבני, או למקדשי, את הכל אתה עושה בעבודת גמישות רבה כשראשך צץ דרך החלון הקטן הזה..
אני מקווה בשבילך שאני לא אצטרך להתאמץ בפוזיציות רבות ואתה תמצא את הדרך להגיע לכל מקום עם לשונך"
"ברור גבירתי"
היא גררה כיסא והעמידה את הכיסא בדיוק מול החלון הקטן..
היא התיישבה על הכיסא והושיטה מגפיה אל החלון הקטן
"תלקק אפס, אם תהיה מספיק חרוץ אולי תוכל גם ללקק את הנעל השניה, ואם תהיה מספיק צייתן ואני לא אשמע את הנשימות המתרגשות שלך, אולי גם תענג אותי עם הלשון, אבל רק אחרי שאשטוף לך אותה היטב, כי לשון מלוכלכת לא מנקה מקדש מלכותי"
"ברור גבירתי" אמר והחל מלקק במרץ
היא רכנה לכיוונו ולחצה על ראשו לכיוון המגף, לחצה בחזקה, הכאיבה לו כשפניו נמעכו על מגפיה
"תלקק כמו שצריך, קיבלת זכות עצומה ואתה עומד להפסיד את זה, תלקק, תמצוץ,תרטיב ותנגב!"
והוא ליקק וליקק.. עד שנעמדה..
היא הורידה את התחתונים שלה, והוא, שמעט היה מפוחד מלתקוע מבטיו במקדשה, הרכין מעט ראשו, והתענג על מראה תחתון הקטן שנפל על הרצפה. הזקפה שלו היתה ברורה וחדה והוא שלח מבטים אל האיבר שלו, הוא כמעט שזז מעצמו, בלי מגע ובלי חיכוך הוא הרגיש את האיבר עובד מעצמו.. מתרגש, מטפטף..
היא התרחקה למעט מהכלוב אל עבר פנים החדר והוא העז להרים ראשו ולהביט בישבנה המתרחק ממנו. ישבן לבן , עגול, חלק..
כמה רצה לדחוף ראשו אל ישבנה, כמה רצה שתשב על פניו עם ישבנה המהמם.
היא חזרה עם נר גדל דולק בידיה והתישבה על כיסא הקטיפה.. היא גררה את הכיסא בצמוד צמוד אל הכלוב, שלחה רגל אחת אל גג הכלוב הנמוך ופסקה רגל שניה..
מקדשה נפער בפניו במלוא יופיו
"בוא הנה לחלון, תוציא ראש ולשון, ותעבוד כמו שלא עבדת בחיים שלך! תמצוץ כל טיפה, תשאב כל מילימטר, תהיה רך ועדין ותדע גם להעצים את התנועות, אני לא רוצה למצוא את עצמי מתעסקת בנתינת הערות תוך כדי! שיהיה לך ברור. אתה אמור לדעת ולהרגיש . אני מציעה לך לא לקבל היערות ממני. כל הערה תגרור אחריה ענישה, קשירות והצלפות. בין לבין, אני לא רוצה לשמוע הגה או תלונה על השעווה הרותחת שנשפכת על הכתפיים שלך"
הוא פתח את פיו, הוציא לשונו וינק את מיציה, הוא ליקק ונהנה מכל שניה, ליקק ושתה, בלע ולא רצה שיגמר לעולם..מידי פעם כאב חד ורותח פילח את גבו, כתפיו, עורפו- השעווה טיפטפה ללא רחמים והעובדה שהיה בין רגליה טישטשה את הכאב.
כשהיתה לקראת גמירה היא מצאה את עצמה מעירה לןו "אתה לא בקצב שלי!"
אך לא רצתה לעצור ע"מ להעניש אותו. היא גמרה בעצמה מלשונו, ואז , אחרי שנרגעה, התרוממה מהכיסא, פתחה את דלת הכלוב, שמה עליו רצועה וקולר והשכיבה אותו על הרצפה.
"עם הפנים לרצפה"
. היא חשפה את גבו וישבנו, והתישבה על גבו. הוא הרגיש את הרטיבות שלה על העור שלו. בעודה יושבת על גבו, אזקה את ידיו אל דופן הכלוב מבחוץ, ורכנה אל אזנו.. היא העבירה לשון רטובה וקרה צמוד לאזנו ולחשה לו
"יכולת להתענג ולענג, ובמקום זה, הייתי צריכה להעיר לך..
עכשיו, אתה תרגיש מה זה ענישה קלה..
היא החלה לחדור אליו, כשעדיין היא ישובה על גבו, המשקל שלה, ההשפלה,הכאב של החדירה, הכל יחד, מילא אותו דמעות של כאב והנאה יחד.
"גבירתי, אני מצטער שהכעסתי אותך, אני מבטיח להשתדל יותר להבא"
"מבטיח זה לא מספיק.. מילים לחוד ומעשים לחוד"
היא התירה ידיו, הפכה אותו והתישבה על פניו...
"ככה, אני לא אצטרך להעיר לך. אני קובעת את הקצב. אתה , כמו נשלט חסר יכולת, רק תחרוץ לשון ארוכה, ותתכונן להיות הלשון הכי ארוכה בתבל. שאני לא ארגיש אותה נכנסת אל פיך חזרה בכלל, גם לא לבליעת רוק. מצידי תחנק מהרוק של עצמך"
"ברור גבירתי" מילמל מבין רגליה..
את הימים הבאים הוא העביר בעונג בציפיה לכל הערה שלה, לכל בקשה ולכל שימוש.
היא הפכה אותו לצייתן מושלם והיא היתה לו מלכה נערצת. הוא לא יכל לשבוע ממנה.
בתום השבוע, כששיחררה אותו מהכלובון ומהכלוב, הוא נשאר על ארבע על הרצפה ולא יכל להתרומם..
"גבירתי" אמר " אני יודע שאני חצוף ואין לי זכות לבקש, בטח ובטח אחרי כל ימי החסד האלו שהענקת לי. אבל אני מבקש בכל לשון של בקשה, אם תשקלי לארח אותי שוב?"
"אולי, אולי בשבוע הבא, אם לא אמצא לי אפס טוב יותר, אולי בשבוע הבא. נתראה במסיבה"
הוא יכל רק לקוות שיזכה לזה שוב, שתתן לו עוד קצת, רק עוד פעם אחת לפחות להיות שם, כל כולו, נעול, שלה,כמעט שיחל לחיים שלמים לרגליה.... ולא רק לשבוע.
הוא חיכה למסיבה בקוצר רוח, רצה לראות אותה, את עיניה, את רגליה, את שפתיה..
היא לא הגיעה.
לפני 15 שנים. 25 בנובמבר 2008 בשעה 20:51
