ולמרות שאמרת ש-אני הכי טובה ולא תהיה כמוני
אני לא אישה לחיים.
אני סתם זונה.
הזונה הכי טובה שהייתה לך.
הזונה הכי אדוקה שתמצא.
זונה עם גרביון וחצאית.
זונה עם נכונות להגשים.
צייתנית.
וניסיתי.
ניסיתי להקשיב לכל הפקודות.
ולפעמים שלחתי אותך לכל הרוחות.
וחזרתי שוב לנהל שיחות.
אני הזונה הצדקנית שהסבירה לך שהיא רוצה נחת,
ובכל זאת הוצאת לה זין.
הסברת שאתה מרשה לעצמך,
כי וואלה עם הזונה
אפשר לחטוא ולשוב.
עם הזונה אפשר להנות מכל העולמות,
איתה אפשר להיות גם צדיק וגם זיין.
עם הזונה אפשר גם להתקדם,
וגם לחזור לאיזו גיחה של כמה דקות.
וגם אם אתה חסום,
אם תנדנד לה מספיק היא תוציא מחסימה.
יש לה תקווה לזונה.
היא רוצה שתאהב אותה.
אולי ביום מן הימים?
אני הזונה הזאת שהאמינה לכל ה-
'אני לא אמצא כמוך'.
לכל ה-'את הכי טובה'.
אני הזונה הזאת שלא הבינה רמזים.
אשכרה זונה עיוורת צבעים.
כי מבטיחה לך שהאמנתי.
והתבדיתי בפעם המיליון ושתיים פעמים.
רק זונות כמוני מאמינות כל כך הרבה פעמים.
מחפשות תירוץ להזדיין בכבוד.
או להתרסק בכבוד.
ואז מוצאות אשמים.
אבל אתה לא אשם.
אתה לא יציב.
וחרמן.
ואבוד.
עם טונות כריזמה.
וכושר שכנוע מהסרטים.
אתה כל פעם חוזר.
ואני הזונה מעבר לפינה שמחכה
לבלוע כל טיפה.
כל לוקש.
אני הזונה שרק מחכה לשיחה הזאת.
שתוביל אותי שוב למבוי סתום.
והיום אני יכולה לחתום.
אני לא אישה לחיים.
לא של החיים שלך.
אני סתם זונה.
הזונה שלך.
וככה זה ישאר.
עד מאה ועשרים.
