לפני חודשיים. 13 בספטמבר 2024 בשעה 15:25
היער חשוך ואפל.
העלים שחורים מפחד.
הענפים בצבע אפור כהה.
הירח מנצנץ מלמעלה.
והעטלפים.
הם עפים מעל הראש שלי.
מאיימים להיתפס בשיער.
לשרוט אותי.
לתקוף.
איבדתי את הדרך.
אני שוקעת בבוץ.
ואין לי נעליים מתאימות לביצה הזאת.
החושך חשוך מידי.
השקט מהדהד לי בראש,
ואני רוצה לרוץ,
לברוח.
אין לאן,
אני כלואה בין השדים,
לקולות שבראש.
המצפן איבד כיוון.
אני חנוקה עד אפס מקום.
אני לא מצליחה,
לא לדבר,
לא לסמן,
שאני כאן.
ואני נשברת.
הדמעות זולגות.
העייפות בשיאה.
עייפות נפשית.
אין אותי.
הנחשים מחכים להכיש.
הזאבים רוצים לטרוף.
החרבות נשלפות
ואין לי איך.
אין לי עם מה.
אני לא אנצח את החושך הזה.
אני שוקעת.
טובעת.
נפש עייפה.
המלך בשדה,
אני ביער השחור.
ממוטטת.
כועסת.
מצולקת.
עזובה.
לא מצליחה לתקשר.
סליחה.