NOSCE TE IPSUM

#אורדורה#

סרטו החדש של טים ברטון, שמאוהב כמו ילד במוניקה בלו'צ'י המהממת.

וכמובן שהוא צילם גם אותה בסרטו.

מוניקה מדהימה, אבל דווקא כאן המשחק שלה לא הרשים אותי במיוחד.

אז על מה הסרט בעצם?

הסרט הוא   סרט המשך ל"ביטלג'וס", שברטון צילם לפני 36 שנים וזכה להצלחה מסחררת.

ביטלג'וס הוא הרוח זדונית ומרושעת, שמאוהבת בלידיה (וינונה ריידר, שממש מאכזבת במשחק שלה), אישה שמתקשרת עם עולם המתים.

הרוח חוזרת שוב מעולם המתים ומנסה להשיג את מטרותיה - להתחתן עם לידיה האהובתו.

ללידיה גם יש בת (ג'ינה אורטגה, שמוכרת לנו מסידרת המופת של נטפליקס "וונסדי" וגם מסרטוני פורנו שלה, שרצים ברשת ). 

בקיצור סרט על יחסים של האם ובת ועוד אין ספור דמויות מסביב, שפשוט מסתובבים ונוגעים אחד בשני באופן ישיר ועקיף ומתחברים  לתמונות צבעוניות מתחלפות , כמו בקליידוסקופ.

הינה, בדיוק. סרט כולו הוא קליידוסקופ של תמונות צבעוניות, הזויות, לפעמים דוחות, לפעמים מצחיקות.

בתחילת הסרט יש תחושה שקורים  בו כל הזמן כל מיני דברים, אבל יחד עם זאת פשוט לא קורה בו כלום.

אבל לקראת האמצע בכל זאת יש איזה עלילה אבל היא קצת מצוצה מהאצבע, ובכלל מי מחפש בסרטים של טים ברטון עלילה...

בסרט יש המון רמזים ופארודיות על סרטים וסדרות, שמוכרות וחביבות לאוהבי הג'אנר - "משפחת אדמס", "ווינסדי", "אליסה בארץ הפלאות" ו"חולית".

הרמזים האלו מאוד מצחיקים וחמודים, והסרט כולו חמוד.

האפקטים, הדמויות, הכל צבעוני ושמח, במיוחד בעולם המתים, להבדיל מהעולם החיים - שהכל בו נראה די אפור ומשעמם.

היכולת הזאת לדבר על המוות בצורה מצחיקה ופרובוקטיבית מאפיינת את טים ברטון, שהוא גאון ללא ספק. 

אבל הפעם חיכיתי למשהו קצת אחר.

למשהו נוסף.

עמוק יותר.

לצערי זה לא קרה.

אולי מאהבה לא רק נשים הופכות להיות קצת טיפשות, אלה גם הגברים?

עדיין הסרט שווה צפיה לדעתי, אם לא לצפות ממנו ליותר מבידור איכותי.

תהנו.

#באניהכיחמודבעולם#

קראתי לפני כמה דקות פוסט עם הכותרת "לא בריא להתאפק!"

וכמובן בתור פיזיותרפיסטית רצפת האגן ובתור מישהי שרואה לנכון להביא אור של ידע לקהילה, לא יכולתי לעבור על הכותרת הזאת בשתיקה.

בוא נעשה סדר עם ההתאפקות.

אני מדברת כרגע על התאפקות במתן שתן.

אז הינה זה בא: לפי גישה הרפואית -   רצוי ונורמלי להתאפק ממתן השתן כמה שאת או אתה צריכים, עד שיש מקום וזמן נוח להתפנות.

שלפוחית השתן שלנו יכולה להכיל כ - 2 ליטר נוזלים.

היא נועדה לכך, היא איבר אגירה.

אין שום צורך לרוץ לשירותים עם 50 ס"ס של השתן.

זה מרגיל את השלפוחית לדרוש לפנות אותה מכל הכמות המזערית של השתן שהצטברה - וזה נקרא "שלפוחית רגיזה".

זאת שלפוחית ששולטת בבעליה ומריצה אותן (זה הרבה יותר שכיח אצל נשים) כל רבע שעה לשירותים.

 נשים מכירות את התופעה, כאשר קבוצת חברות יוצאת לבילוי או טיול, תמיד תהיה חברה שתחפש שירותים בלי הפסקה.

זאת ההיא, שאמא או סבתא או לא משנה מי אמרו לה "לא בריא להתאפק!"

אז נשים יקרות, זה טוב ובסדר ובריא להתאפק למתן שתן, עד שנוח לכן.

לא צריך כמובן להתאפק יום שלם (היו לי בעבודה כאלו בנות, שלא אוהבות שירותים ציבוריים, ולא מוכנות להתפנות עד הבית, אבל כבר טיפלתי בזה ).

לאחר מגע מיני כן מומלץ להשתין, כדי לשתוף את חיידקים שעלולים להכנס לשופחה לאחר שיפשוף באזור.

ועוד משהו לגבי התאפקות למתן שתן - אמאות שמכניסות את ילדים בכוח לשירותים לפני יציאה מהבית - אל תעשו את זה.

התרוקנות יזומה ללא צורך במתן שתן גם מביאה לשלפוחית רגיזה.

אפשר לשאול את הילד לפני היציאה, האם יש לו צורך להתפנות. ואם התשובה היא "לא", אז זה לא.

לגבי יציאות - כאן זה סיפור אחר.

אם יש צורך להתפנות - עוזבים הכל והולכים לשירותים.

למה? כי רקטום זה לא איבר אגירה, זה איבר מעבר.

אם יש בו תוכן והוא לא יצא החוצה, הוא יעלה שוב למעלה לאזור מעי הגס ושם ימשך ספיגת נוזלים ממנו, ובפעם הבא שהתוכן ירד לרקטום, הוא יהיה יבש יותר, ויהיה יותר קשה להתפנות.

כדאי להתפנות בצורה נכונה, צריך להרים רגליים לשרפרף בזמן היציאה, כדי שהברכיים יהיו גבוהות יותר מירכיים.

ולגבי גברים שמבלים שעות בשירותים.

אל תשבו עם הטלפון שעות על האסלה.

זה מותח ומחליש את השרירי רצפת האגן ומצניח את האיברים של האגן הקטן. זה לא בריא.

ואם האישה  אוכלת לך ת'ראש ואתה צריך קצת שקט ממנה - תסגור את המכסה של אסלה ותשב עליו כמה שבא לך.

כל מה שאמרתי זה מבוסס מחקרית.

אני ממליצה לכל אישה לפחות פעם אחת בחיים לבקר אצל פיזיותרפיסטית רצפת אגן, כדי לבדוק את השרירי רצפת האגן שלה ולמנוע כל מיני בעיות  שצצות ברצפת האגן  עם הלידות והגיל המבוגר. 

וגם אני ממליצה לכל  אישה, שרוצה את הרצפת האגן שלה חזקה וטובה, לעשות שני S - ספורט וסקס. 

אז תעשו למענכן לפחות את זה.

המקום הכי נכון להניח את הלב 😃

לאחרונה קראתי כמה פוסטים על דגדגן ואיך נכון לשחק איתו.

אז החלטתי שהגיע זמן שגם אני אגיד עליו כמה מילים.

ונתחיל מקצת אנטומיה.

דגדגן הוא חלק חיצוני באיבר המין הנשי. בחלקו החיצוני

והנראה לעין, הדגדגן נראה כבליטה קטנה מעל  פתח

השופכה ומעל החיבור של שפתי הפות, אך למעשה הדגדגן

הוא איבר גדול בעל זרועות ארוכות שמגיע עד לחלקה

הפנימי של הירך.

הדגדגן רגיש למגע, ובמיוחד למגע מיני, ונשים רבות

מגיעות בזכות גירוי הדגדגן לתחושת השיא (אורגזמה).

שלא כמו יתר איברי המין הנשיים, המשמשים להולדת

ילדים, להנקה או למתן שתן, מטרתו היחידה של הדגדגן הוא לגרום עונג לאישה.

בעת גירוי מיני, כלי הדם באזור מתרחבים וממלאים את

האזור בדם, ושרירי האגן והירכיים הופכים להיות מתוחים. 

מאוד מעניין איך מתפתח הדגדגן אצל העובר.

הן הדגדגן והן הפין מקורם באותם התאים העובריים,

הקיימים משלב מוקדם מאוד של התפתחות העובר, עוד

לפני שהוא מובחן כזכר או נקבה. בעצם בשלבים

המוקדמים של ההתפתחות העוברית גם לעובר נקבי וגם

לעובר זכרי יש איבר המין נקבי.

אז באמת, כל בן פעם היה בת, אפילו לכמה שבועות...

 עם התפתחות העוברית הרקמה הזו תתפתח אצל הנקבה לדגדגן ואצל הזכר לפין.

במובן זה, עטרת הדגדגן הומולוגית לעטרת הפין וממוקמת

בגוף האישה בדיוק היכן שממוקם הפין אצל הזכר. יותר

מכך, בצורה דומה לתגובת ההזדקפות וההתקשות של

רקמת הפין בעת עוררות מינית של הגבר, גם רקמת הדגדגן

מזדקפת ומתקשה עם עוררותה המינית של האישה.

למרות שברובה מדובר ברקמה חבויה, ניתן ממש לחוש 

בשינוי בקצה החשוף אם רגישים וקשובים לכך מספיק. 

אז מה אני רוצה להגיד בעצם?

כאשר עושים מין אוראלי לאישה - צריך להתייחס לדגדגן

כמו לפין - זה אומר - לא להתקע רק על הראש שלו, אלה

לגרות גם אזורים ה"חבויים" שלו, הרגליים שלו, שהולכים לאורך בין השפתיים הגדולות  והקטנות של הפות.

והינה תמונה להמחשה.

הראש של הדגדגן זה החלק הכי קטן שלו.

אז בבקשה, לא להזניח את השאר האיבר.

נכון שהוא מהמם?

וכאן לינק לסרטון קצר על התפתחות איברי המין אצל עובר.

במיוחד לילדים טובים ורוצים לפעמים להיות.ילדות טובות. 

תהנו. 

מתנה של באני 💝

אני חייבת לרכוש עוד ציוד מגניב ואיכותי.

אשמח להמלצות.

כמו בכל אהבה, באהבה שלי יש עליות ויש ירידות.

אבל חוץ מזה יש בא עוד המון דברים אחרים

יש ריחוף בשמיים וירידות למרתפים

יש כבוד ויש השפלה

יש חיזור ויש מריבות קטנות

יש עונג ויש כאב

יש נשיקות מתוקות ויש סטירות כואבות

יש מתנות ויש סימנים

יש כל כך הרבה ניגודים

וכל זה סוער ולפעמים כל כך שקט 

קשה לי להכיל את זה

והדחף להרוס את הטוב  כבר מרים את ראשו.

אני אוהבת סגנון הקלסי.

אבל לא הצלחתי להשאר עדישה לג'ינס שקניתי לבת שלי.

אז היום אני פיזיותרפיסטית הסגנון הצ'אנקי.

וזה די נוח.

מה אתם אומרים?

1. מגניב.

2. להחזיר דחוף את הג'ינס לבת ולא לקחת יותר.