NOSCE TE IPSUM

יש לי תקופה מאוד עמוסה בחיים.

בכול התחומים, כולל משפחה, חברים, עבודה, עסקים,  נסיעות ואהבה.

ואני לא אוהבת את התקופות האלו כי הן לא משאירות לי זמן לדבר שאני הכי מעריכה בעולם - זמן עם עצמי.

המוח שלי כל כך עמוס, אני עייפה פיזית, פחות מתאמנת ומרגישה גמורה רוב הזמן, ולא במובן הטוב.

בראש שלי כל הזמן נמצאים שתי קולות (אל דאגה, זה לא הזיות )).

אחד - של ילדה קטנה, שציפיות ממנה כל הזמן היו כל כך גבוהות, שהביאו לתחושה תמידית של פחד מכישלון.

ובתקופות עמוסות כמו היום הילדה הזאת בוכה ומרחמת על עצמה, כמה קשה לה, וכמה נמאס לה, וכמה היא לא  רוצה לעסוק בכל זה בכלל...

ולמה היא לא אישה קטנה של בעל עשיר, וכל השאר השטויות.

ומולה קולו של מבוגר האחראי, שאולי לא מת על כל העומס הזה, ובאמת עכשיו קשה מאוד, אבל הכל מסתדר, עוד קצת  והצלחת במסימה.

ואת פגשת פתאום אנשים טובים, שלא מלחיצים אותך ואת סומכת עליהם.

וגם המשפחה עוזרת וחברים.

וגם באני.

עוזר בכל מה שיכול ומקשיב. 

ויש משימות, ואחלק אותן ואבצע אותן על הצד הטוב ביותר.

ואקח אחראיות על טעויות.

אני החלטתי.

אני עשיתי.

אני הצלחתי.

או אני נכשלתי.

ואחראיות עלי.

אני מרגישה שבעצמי הפכתי להיות גבר, שהייתי מתחתנת איתו.

ובטח היינו מאוד מאושרים.

או שממש לא.

בכל מקרה  קולות האלו חיים בשלום בראש שלי, ילדה נרגעת, גבר מחבק אותה.

אני מפסיקה לרחם על עצמי.

החיים ממשיכים.

מוטיבציהלהתאמן#

#אורדורה#

סרטו החדש של טים ברטון, שמאוהב כמו ילד במוניקה בלו'צ'י המהממת.

וכמובן שהוא צילם גם אותה בסרטו.

מוניקה מדהימה, אבל דווקא כאן המשחק שלה לא הרשים אותי במיוחד.

אז על מה הסרט בעצם?

הסרט הוא   סרט המשך ל"ביטלג'וס", שברטון צילם לפני 36 שנים וזכה להצלחה מסחררת.

ביטלג'וס הוא הרוח זדונית ומרושעת, שמאוהבת בלידיה (וינונה ריידר, שממש מאכזבת במשחק שלה), אישה שמתקשרת עם עולם המתים.

הרוח חוזרת שוב מעולם המתים ומנסה להשיג את מטרותיה - להתחתן עם לידיה האהובתו.

ללידיה גם יש בת (ג'ינה אורטגה, שמוכרת לנו מסידרת המופת של נטפליקס "וונסדי" וגם מסרטוני פורנו שלה, שרצים ברשת ). 

בקיצור סרט על יחסים של האם ובת ועוד אין ספור דמויות מסביב, שפשוט מסתובבים ונוגעים אחד בשני באופן ישיר ועקיף ומתחברים  לתמונות צבעוניות מתחלפות , כמו בקליידוסקופ.

הינה, בדיוק. סרט כולו הוא קליידוסקופ של תמונות צבעוניות, הזויות, לפעמים דוחות, לפעמים מצחיקות.

בתחילת הסרט יש תחושה שקורים  בו כל הזמן כל מיני דברים, אבל יחד עם זאת פשוט לא קורה בו כלום.

אבל לקראת האמצע בכל זאת יש איזה עלילה אבל היא קצת מצוצה מהאצבע, ובכלל מי מחפש בסרטים של טים ברטון עלילה...

בסרט יש המון רמזים ופארודיות על סרטים וסדרות, שמוכרות וחביבות לאוהבי הג'אנר - "משפחת אדמס", "ווינסדי", "אליסה בארץ הפלאות" ו"חולית".

הרמזים האלו מאוד מצחיקים וחמודים, והסרט כולו חמוד.

האפקטים, הדמויות, הכל צבעוני ושמח, במיוחד בעולם המתים, להבדיל מהעולם החיים - שהכל בו נראה די אפור ומשעמם.

היכולת הזאת לדבר על המוות בצורה מצחיקה ופרובוקטיבית מאפיינת את טים ברטון, שהוא גאון ללא ספק. 

אבל הפעם חיכיתי למשהו קצת אחר.

למשהו נוסף.

עמוק יותר.

לצערי זה לא קרה.

אולי מאהבה לא רק נשים הופכות להיות קצת טיפשות, אלה גם הגברים?

עדיין הסרט שווה צפיה לדעתי, אם לא לצפות ממנו ליותר מבידור איכותי.

תהנו.

#באניהכיחמודבעולם#

קראתי לפני כמה דקות פוסט עם הכותרת "לא בריא להתאפק!"

וכמובן בתור פיזיותרפיסטית רצפת האגן ובתור מישהי שרואה לנכון להביא אור של ידע לקהילה, לא יכולתי לעבור על הכותרת הזאת בשתיקה.

בוא נעשה סדר עם ההתאפקות.

אני מדברת כרגע על התאפקות במתן שתן.

אז הינה זה בא: לפי גישה הרפואית -   רצוי ונורמלי להתאפק ממתן השתן כמה שאת או אתה צריכים, עד שיש מקום וזמן נוח להתפנות.

שלפוחית השתן שלנו יכולה להכיל כ - 2 ליטר נוזלים.

היא נועדה לכך, היא איבר אגירה.

אין שום צורך לרוץ לשירותים עם 50 ס"ס של השתן.

זה מרגיל את השלפוחית לדרוש לפנות אותה מכל הכמות המזערית של השתן שהצטברה - וזה נקרא "שלפוחית רגיזה".

זאת שלפוחית ששולטת בבעליה ומריצה אותן (זה הרבה יותר שכיח אצל נשים) כל רבע שעה לשירותים.

 נשים מכירות את התופעה, כאשר קבוצת חברות יוצאת לבילוי או טיול, תמיד תהיה חברה שתחפש שירותים בלי הפסקה.

זאת ההיא, שאמא או סבתא או לא משנה מי אמרו לה "לא בריא להתאפק!"

אז נשים יקרות, זה טוב ובסדר ובריא להתאפק למתן שתן, עד שנוח לכן.

לא צריך כמובן להתאפק יום שלם (היו לי בעבודה כאלו בנות, שלא אוהבות שירותים ציבוריים, ולא מוכנות להתפנות עד הבית, אבל כבר טיפלתי בזה ).

לאחר מגע מיני כן מומלץ להשתין, כדי לשתוף את חיידקים שעלולים להכנס לשופחה לאחר שיפשוף באזור.

ועוד משהו לגבי התאפקות למתן שתן - אמאות שמכניסות את ילדים בכוח לשירותים לפני יציאה מהבית - אל תעשו את זה.

התרוקנות יזומה ללא צורך במתן שתן גם מביאה לשלפוחית רגיזה.

אפשר לשאול את הילד לפני היציאה, האם יש לו צורך להתפנות. ואם התשובה היא "לא", אז זה לא.

לגבי יציאות - כאן זה סיפור אחר.

אם יש צורך להתפנות - עוזבים הכל והולכים לשירותים.

למה? כי רקטום זה לא איבר אגירה, זה איבר מעבר.

אם יש בו תוכן והוא לא יצא החוצה, הוא יעלה שוב למעלה לאזור מעי הגס ושם ימשך ספיגת נוזלים ממנו, ובפעם הבא שהתוכן ירד לרקטום, הוא יהיה יבש יותר, ויהיה יותר קשה להתפנות.

כדאי להתפנות בצורה נכונה, צריך להרים רגליים לשרפרף בזמן היציאה, כדי שהברכיים יהיו גבוהות יותר מירכיים.

ולגבי גברים שמבלים שעות בשירותים.

אל תשבו עם הטלפון שעות על האסלה.

זה מותח ומחליש את השרירי רצפת האגן ומצניח את האיברים של האגן הקטן. זה לא בריא.

ואם האישה  אוכלת לך ת'ראש ואתה צריך קצת שקט ממנה - תסגור את המכסה של אסלה ותשב עליו כמה שבא לך.

כל מה שאמרתי זה מבוסס מחקרית.

אני ממליצה לכל אישה לפחות פעם אחת בחיים לבקר אצל פיזיותרפיסטית רצפת אגן, כדי לבדוק את השרירי רצפת האגן שלה ולמנוע כל מיני בעיות  שצצות ברצפת האגן  עם הלידות והגיל המבוגר. 

וגם אני ממליצה לכל  אישה, שרוצה את הרצפת האגן שלה חזקה וטובה, לעשות שני S - ספורט וסקס. 

אז תעשו למענכן לפחות את זה.