NOSCE TE IPSUM

אני מאוד אוהבת את הגוף שלו.

הפנים - עיניים חומות עם ריסים ארוכים, החייך המקסים של הילד, שיניים לבנות, אוזניים קטנות...

לחיים שמבקשות ללטף ולסטור.

הרגליים החזקות.

הידיים הרכות והעדינות, אבל חזקות. 

הישבן העגול והחמוד. ושאר הירקות.

אבל הגב שלו... 

אני פשוט מתה על הגב הזה.

זה גב להישען עליו. להסתתר אחריו. לשבת עליו.

לשים רגליים.

בקיצור, אני מחפיצה אותו כמו שזה לא קרה לי אף פעם.

המורל - עבודה קשה בחדר כושר משתלמת ביותר.

ואני גאה בו כל כך. 

הוא שלי.

המתכון הכי פשוט לירידה במשקל זה להפסיק לאכול באוטומט, כדי לספק את הצרכים הרגשיים.

זה תהליך קשה, ארוך ועולה הרבה כסף.

אז יש עוד אופציה.

בקיצור, צריך פשוט להתאהב.

וכמובן, במישהו שמאוהב בך.

זה כל כך ממלא אותך ברגשות, שאת פשוט לא רעבה.

את מלאה רגשית.

זה קרה לי. ואני תמיד אהיה אסירת תודה, שהפרטנר שלי אהב אותי בכל משקל. זה גרם לי להתחיל לאהוב את עצמי.

כי שינוי בא רק  מתוך האהבה עצמית.

בקיצור חפרתי.

אבל התמונה מפצה.

רכשתי ציוד חדש ממתקית האלופה.

מכשירים מעולים, עשויים עבודת יד.

נוסו כבר על הישבן החמוד של באני.

ולא רק על הישבן.

אני עפה עליהם.

אי אפשר להשוות את היצירות האומנות האלו עם מה שנמכר בעלי אקספרס.

דרך אגב, המחיר הוגן ביותר.

תודה לממתקית המהממת.

 וואוו. איזה כייף היה בסדום.

אווירה של בית. 

אנשים נחמדים ומעניינים.

מוזיקה מעולה.

והממתקית הייתה שם ורכשתי ממנה ציוד להצלפות ולא רק.

תקשיבו, המלכה הזאת עושה כאלו דברים בידי הזהב שלה...

ואני לא מדברת על סשן שהיא החלה עם באני ואני המשכתי אותו עם הציוד החדש.

הפריטים שרכשתי ממתקית זה דברים מיוחדים, נוחים ואסטתים, עשויים באהבה וישמשו אותי לשנים רבות קדימה. הם שווים פוסט נפרד.

אבל ליפני זה...

כאשר הגענו, הבנתי שאני זקוקה לכאב היום.

אז עשיתי שעווה בפעם הראשונה בחיים.

וכמו שאתם יודעים כבר, אני אוהבת דברים איכותיים ולא מתפשרת.

ככה גם אני בוחרת אנשיים ללמוד מהם.

אז פניתי למישהו שמוכר כמאסטר של שעווה.

וקיבלתי סשן שעווה מאלף.

זה דבר הכי מחרמן בחיים שהרגשתי.

וגם קיבלתי כמה הצלפות ונראה לי שבבוקר יחכו לי כמה סימנים נחמדים על התחת.

בקיצור, היה מאוד מאוד כייף.

תודה למוזה. ליין מהמם.

השמלה הלכה לפח, נראה לי, וגם הנעליים.

לא ממש אכפת לי, היה שווה.

 נ.ב. אבל בכל זאת, מי יודעת  או יודע איך מורידים שעווה מבגדים?

ככה יצאתי מהבית.

סשן שעווה (הצילום אושר)

כשנרשמתי לכלוב הייתי נשלטת, וחלק מהעינין היה לספק גירויים ויזואלים של השולט. זאת אומרת  לשלוח את התמונות שלי.

אז הצטרכתי ללמוד לצלם את עצמי. לערוך קלות , לעשות גיפים, אבל קודם כל למדתי סוף- סוף לאהוב את הגוף שלי.

סוף - סוף קיבלתי והאשרתי לעצמי את המיניות שלי.

והכל בזכות סלפי עם טלפון הכי פשוט ובלי שום אביזר נוסף, חוץ ממעמד סיני לטלפון בצורת ארנב.

מי שקורא את הבלוג יודע למה הצורה הזאת כל כך יקרה לליבי.

צילמתי את עצמי אלפי פעמים ולמדתי כל זווית נכונה כדי להראות את מה שיפה בעיניי בגוף שלי ולהסוות את מה שפחות יפה.

בסוף הכל עיניין של זווית.

אבל לאחרונה פשוט לא בא לי להצטלם.

בכלל.

תמיד הצטלמתי בכל בגד או אביזר יפה, עשיתי תמונות כשאני יוצאת לדייט או סשן  או אירוע.

אבל היום פשוט לא בא לי כלום.

לא לצאת, לא להתלבש, לא להצטלם.

אני פשוט עייפה.

כאילו הגוף שלי קיבל  את המנת תשומי שלו,  ממני ומאחרים  ואפשר כבר לשחרר.

בקיצור אין תמונות חדשות, ולא ברור אם יהיו.

זאת תמונה מלפני חודשיים.

ואני כל כך מתגעגעת לצורך הזה לראות את עצמי ולהראות...

# גדלליהתחת #

#איןעלבאני

מעניין, מה יש במקררים שלכם 😀

#כשבאניממלאליתמקררלסופ"ש

יום אחד את מכירה מישהו שלא מתאים לך בשום קריטריונים.

את קצת התעייפת לעמוד מול החיים ביציבה של רקדנית מ"בולשוי".

ובדיוק באותו רגע ההוא, הלא מתאים, נמצא שם.

ולאט לאט משהו משתנה ביניכם. משהו מתפתח. מרגש.

את פותחת את כל הגבולות שלך. כמעט את כולם.

כן, את נהנת מזה.

אבל זה לא בא ממך.

וכאשר את רוצה למתוח גבול כלשהו שלו, שבעצם זה משהו

יותר מנטלי, מאשר פיזי,

את מקבלת המון אגו ומלא מחסומים מנטלים, ואת פשוט לא מבינה מה עושים עם זה.

בעצם, את מבינה, אבל השליטה שלך היא רכה, היא באה מתוך הרגש.

קשה לך עם העונשים.

את סובלת מהם, גם כשאת זאת שנותנת אותם.

חשבת שהוא יהיה הצעצוע הנעים שלך.

עכשיו את לא בטוחה מי ממכם הצעצוע.