NOSCE TE IPSUM

המקום הכי נכון להניח את הלב 😃

לאחרונה קראתי כמה פוסטים על דגדגן ואיך נכון לשחק איתו.

אז החלטתי שהגיע זמן שגם אני אגיד עליו כמה מילים.

ונתחיל מקצת אנטומיה.

דגדגן הוא חלק חיצוני באיבר המין הנשי. בחלקו החיצוני

והנראה לעין, הדגדגן נראה כבליטה קטנה מעל  פתח

השופכה ומעל החיבור של שפתי הפות הקטנות, אך

למעשה הדגדגן הוא איבר גדול בעל זרועות ארוכות שמגיע

עד לחלק הפנימי של הירך.

הדגדגן רגיש למגע, ובמיוחד למגע מיני, ונשים רבות

מגיעות בזכות גירוי הדגדגן לתחושת השיא (אורגזמה).

שלא כמו יתר איברי המין הנשיים, המשמשים להולדת

ילדים, להנקה או למתן שתן, מטרתו היחידה של הדגדגן

הוא לגרום עונג לאישה.

בעת גירוי מיני, כלי הדם באזור מתרחבים וממלאים את

האזור בדם, ושרירי האגן והירכיים הופכים להיות מתוחים. 

מאוד מעניין איך מתפתח הדגדגן אצל העובר.

הן הדגדגן והן הפין מקורם באותם התאים העובריים,

הקיימים משלב מוקדם מאוד של התפתחות העובר, עוד

לפני שהוא מובחן כזכר או נקבה. בעצם בשלבים

המוקדמים של ההתפתחות העוברית גם לעובר נקבי וגם

לעובר זכרי יש איבר המין נקבי.

אז באמת, כל בן פעם היה בת, אפילו לכמה שבועות...

 עם התפתחות העוברית הרקמה הזו תתפתח אצל הנקבה לדגדגן ואצל הזכר לפין.

במובן זה, עטרת הדגדגן הומולוגית לעטרת הפין וממוקמת

בגוף האישה בדיוק היכן שממוקם הפין אצל הזכר. יותר

מכך, בצורה דומה לתגובת ההזדקפות וההתקשות של

רקמת הפין בעת עוררות מינית של הגבר, גם רקמת הדגדגן

מזדקפת ומתקשה עם עוררותה המינית של האישה.

למרות שברובה מדובר ברקמה חבויה, ניתן ממש לחוש 

בשינוי בקצה החשוף אם רגישים וקשובים לכך מספיק. 

אז מה אני רוצה להגיד בעצם?

כאשר עושים מין אוראלי לאישה - צריך להתייחס לדגדגן

כמו לפין - זה אומר - לא להתקע רק על הראש שלו, אלה

לגרות גם אזורים ה"חבויים" שלו, הרגליים שלו, שהולכים לאורך בין השפתיים הגדולות  והקטנות של הפות.

והינה תמונה להמחשה.

הראש של הדגדגן זה החלק הכי קטן שלו.

אז בבקשה, לא להזניח את השאר האיבר.

נכון שהוא מהמם?

וכאן לינק לסרטון קצר על התפתחות איברי המין אצל עובר.

במיוחד לילדים טובים ורוצים לפעמים להיות.ילדות טובות. 

תהנו. 

מתנה של באני 💝

אני חייבת לרכוש עוד ציוד מגניב ואיכותי.

אשמח להמלצות.

כמו בכל אהבה, באהבה שלי יש עליות ויש ירידות.

אבל חוץ מזה יש בא עוד המון דברים אחרים

יש ריחוף בשמיים וירידות למרתפים

יש כבוד ויש השפלה

יש חיזור ויש מריבות קטנות

יש עונג ויש כאב

יש נשיקות מתוקות ויש סטירות כואבות

יש מתנות ויש סימנים

יש כל כך הרבה ניגודים

וכל זה סוער ולפעמים כל כך שקט 

קשה לי להכיל את זה

והדחף להרוס את הטוב  כבר מרים את ראשו.

אני אוהבת סגנון הקלסי.

אבל לא הצלחתי להשאר עדישה לג'ינס שקניתי לבת שלי.

אז היום אני פיזיותרפיסטית הסגנון הצ'אנקי.

וזה די נוח.

מה אתם אומרים?

1. מגניב.

2. להחזיר דחוף את הג'ינס לבת ולא לקחת יותר.

אני מאוד אוהבת את הגוף שלו.

הפנים - עיניים חומות עם ריסים ארוכים, החייך המקסים של הילד, שיניים לבנות, אוזניים קטנות...

לחיים שמבקשות ללטף ולסטור.

הרגליים החזקות.

הידיים הרכות והעדינות, אבל חזקות. 

הישבן העגול והחמוד. ושאר הירקות.

אבל הגב שלו... 

אני פשוט מתה על הגב הזה.

זה גב להישען עליו. להסתתר אחריו. לשבת עליו.

לשים רגליים.

בקיצור, אני מחפיצה אותו כמו שזה לא קרה לי אף פעם.

המורל - עבודה קשה בחדר כושר משתלמת ביותר.

ואני גאה בו כל כך. 

הוא שלי.

המתכון הכי פשוט לירידה במשקל זה להפסיק לאכול באוטומט, כדי לספק את הצרכים הרגשיים.

זה תהליך קשה, ארוך ועולה הרבה כסף.

אז יש עוד אופציה.

יותר זולה.

 פשוט צריך להתאהב.

וכמובן, במישהו שמאוהב בך.

זה כל כך ממלא אותך ברגשות, שאת פשוט לא רעבה.

את מלאה רגשית.

זה קרה לי. ואני תמיד אהיה אסירת תודה, שהפרטנר שלי אהב אותי בכל משקל. זה גרם לי להתחיל לאהוב את עצמי.

כי שינוי בא רק  מתוך האהבה עצמית.

טוב,  חפרתי.

אבל התמונה מפצה.