הכל התחיל מברווזון לאמבטיה בצבע צהוב שהיה מפלסטיק קשיח.
מגיל יחסית מוקדם, אולי בסביבות 10- 11, גיליתי שיש לו שימוש מעניין כאשר אני משתכשכת באמבטיה.
השימוש בו היה מענג צאוד.
השתמשתי בו בתנוחת שכיבה על הבטן וחיכוך בו היה מתלווה בכאב עמום ונעים, שנשאר גם ליום יומיים לאחר.
דרך אגב - גם היום זאת תנוחה המעודפת עלי לשחק עם עצמי. אבל יש לי צעצועים יותר משוכללים 😄
בגיל הזה בערך הייתי תולעת ספרים וקראתי כל דבר שיכולתי למצוא בבלרוס הסובייטית של שנות ה- 80.
מאיפה מצאתי את "סיפורה של או." - אין לי מושג.
צריך לציין, שאמא שלי הייתה רופאת נשים ובבית היו מלא ספרי לימוד עם ציורים.
בכיתה א' הייתי מביאה הביתה את כל החברות וחברים ומראה להם תמונות מספרים של גינקולוגיה ומיילדות.
תחשיבו לשנייה מה חווו ילדים בני 7 כאשר ראו ציור של בדיקת רחם בזמן הלידה, כאשר כל היד של המיילדת או רופאה עד המרפק בערך נמצאת בתוך תעלת לידה של אישה...
אני מפחדת לחשוב, לכמה מהם עשיתי טראומה לכל החיים 🤦♀️
אבל זה לא היה בכוונה.
ואז קראתי את ה"סיפורה של או" ובפנטזיות שלי ראיתי את עצמי שם, במקומה, ורק ממחשבה על כך הייתי מרגישה רטיבות בתחתונים (אז עוד לבשתי את הפריט לבוש המיותר הזה).
אז זאת ההתחלה - הברווזון, ספר גינקולוגיה ומיילדות ו"סיפורה של או" ממש גיבשו בי מיניות שנמשכת לכאב ושליטה.
החינוך הסובייטי והאבא שלי גם שיחקו כאן תפקיד לא מבוטל, אבל על זה בהמשך.
