הינה, סוף סוף גיל המעבר דפק גם לדלת שלי.
אין לי מה להתלונן, החזקתי ממש עד מאוחר, כל החברות שלי כבר שנים בעיניין. תמיד צחקתי עליהן שזה בגלל שהן לא מתחזקות כמו שצריך את הצנרת...
ומה...? גם מישהי שמתחזקת אותה טוב טוב טוב באופן קבוע, לא חסינה לשינוי הורמונלי וכל התסמינים של כך.
אני מבינה שהאוכלוסיה כאן בכלוב בממוצע צעירה ממני לפחות בעשור, אבל בכל זאת אני אכתוב על זה.
כי זה בלוג שלי. ואכתוב על כל מה שמעסיק אותי כרגע.
אז אחרי גלי חום בלתי פוסקים, שמבשלים לי את המוח, החמרה בחוסר ריכוז, כאבים בכל הגוף, חוסר שינה וירידה של ליבידו הגיע גם דיכאון.
ודווקא הוא הגיע לאחר שכבר התחלתי טיפול בהורמונים, ושאר התסמינים השתפרו.
דווקא בחג, דווקא בחופש, מצאתי את עצמי מסתגרת בבית ומתגלגלת ממיטה למקרר ואז לחצר לעשן וויד וחזרה למיטה.
ראשון - שני לא יצאתי מהבית.
היום הבטחתי לעצמי ולבאני שאלך להתאמן.
לקח לי להוציא את עצמי מהבית כ- 5 שעות - לשתות קפה, להתקלח, להתלבש, לאכול, לנוח, שוב להתלבש ובסוף הצלחתי לצאת לאימון.
כן, הייתי חלשה, הורדתי משקלים, עשיתי חצי ממה שאני עושה בדרך כלל.
אבל עשיתי. הדם התחיל לזרום קצת יותר מהר.
הגוף הרגיש יותר גמיש, המוזיקה הקצבית באוזניות גרמה למוח להפריש קצת סרוטונין.
אבל מה שבאמת עשה לי טוב - זה לפגוש את מורן.
אישה מהממת, צעירה ממני לפחות ב 5-7 שנים, שהתאמנו פעם ביחד באימונים פונקציאונלים, עד שלא פרשתי משם.
התחלנו לדבר ואני, שבכלל לא אופייני לי להתלונן, סיפרתי לה על מצבי העגום.
מה מתברר - מורן האלופה כבר שנה וחצי במעבר הזה.
ושמורן התותחית, יפה, חזקה וחייכנית, לוקחת גם טיפול הורמונלי וגם פרוזק.
שמורן סבלה מדיכאון קשה, עד חוסר תפקוד, עד שקיבלה טיפול תרופתי. וזה הכל בגלל מנופאוזה.
היום היא מרגישה הרבה יותר טוב.
היא המליצה לי על פודקאסט מעניין, ושלחה לי לינק אליו.
ואני כמובן אקשיב.
לא סיפרתי למורן, שעשיתי קורס שלם במסגרת העבודתי על רפואת גיל מעבר ולא מזמן הייתי בכנס ארצי של גינקולוגים / יות בנושא גיל המעבר.
הפרדוקס, ששום דבר מזה לא הכין אותי ל... מילה ברוסית, שמתחילה ב"פ" ומסתיימת ב"ץ". אבל לא אכתוב אותה, כאות כבוד לאמא שלי.
שום דבר מידע שיש לי בנושא לא עוזר ברגעי המשבר.
מה כן עוזר? לדבר עם מישהי שמרגישה כמוך.
שעוברת משהו דומה.
שמתמודדת ומצליחה.
זה עוזר.
זה נותן תקווה.
כי בעצם אני יכולה לבחור, לאן אני עוברת ב"גיל המעבר"
הזה.
לחיות כבויה, סובלת ודכאונית, מזדקנת בשקט
או להשתנות ולמצוא גם בגיל הזה גרסא הכי טובה של עצמי, לעבור את התהליך הלא פשוט הזה עם הרבה סבלנות, אהבה וקבלה עצמית.
תודה, מורן
תודה שפגשתי אותך.
דרך אגב, חדר כושר שהתאמנו בו נסגר בשבוע הבא לשיפוצים של חודש לפחות.
אז נרשמנו לקרוספיט.