כשאת מספרת לי שיש לך תוכניות אחרות,
הילד הקטן שבי כואב,
מרגיש שהוא לא מקבל את הסוכריה שהוא ציפה לה,
מרגיש לבד, לא אהוב, לא רצוי,
מרגיש חסר אונים.
כשאת מספרת לי שיש לך תוכניות אחרות,
אני נעצב, וכבר מתחיל להרגיש את כאב הגעגוע.
אני מקנא במי שהולך לבלות במחיצתך,
מקנא בך שיהיה לך כיף בלעדי,
מתבאס שהתוכנית שהיתה בראש שלי השתנתה.
כשאת מספרת לי שיש לך תוכניות אחרות,
הילד שבי קופץ ומנסה ליצור תוכניות חדשות,
כדי ליהנות, כדי להשכיח את הכאב, כדי לשכך את הגעגוע, כדי להרגיש אהוב ורצוי.
כשאני חושב על זה שיש לך תוכניות אחרות,
ואחרי שאני נותן לכאב להיות, אני נושם עמוק ומחייך.
כי כשאת מספרת לי שיש לך תוכניות אחרות,
את בעצם עוזרת לי לתת יותר מקום לעצמי,
ולהיזכר שאצלי הכל טוב והכל אפשרי.
כי הילד שבי לא רוצה לעשות תוכניות בלעדייך.
הוא רוצה להיות לידך, לגעת, לחבק, להסניף אותך.
אבל הילד שבי גם לומד, ומבין שכשאת מספרת לו שיש לך תוכניות אחרות, את מייצרת לו וודאות שמאפשרת לו להיות הוא וליהנות מהלבד שלו, או מהביחד בלעדייך.
כשאת מספרת לי שיש לך תוכניות אחרות,
אני כבר מתחיל לדמיין כמה נתגעגע, וכמה צמאים נגיע למפגש הבא שלנו.
כמה ניגע, כמה נאהב, כמה נחבק.
כמה נעשה אהבה.
כי כשאת מספרת לי שיש לך תוכניות אחרות,
את פותחת בפני מגוון רחב של אפשרויות.
