יומנו של גבר

"אני מסיר מעלי את הביקורת העצמית,

ואת התחושה שזה אף פעם לא מספיק,

את התחושה שאני זה לא מספיק"

אמרתי והשלתי מעלי את החולצה,

מביט לזו מימיני, בחורה יפה ועדינה,

מבנה גוף מלא, חזה בינוני, עומד זקוף.

היא עומדת שם עם תחתון ברזילאי שחור,

וכל שאר הגוף שלה חשוף בפני,

ובפני שאר המשתתפים.

חוזר להביט במנחה,

יפיפיה, דקיקה, חזה קטן וזקוף גם כן,

כוס צר וחלק, קעקועים עדינים מעטרים אותה.

מוריד את השרוואל והתחתון,

מניח אותם בצד, סמוך לקיר,

ומביט סביבי.

רואה אותם, אחד אחרי השניה,

מסירים מעליהם את הלבוש,

ונותרים ערומים כביום היוולדם,

ופתאום כולם נראים לי כל כך יפים.

מדריכת הכושר מתל אביב,

המתכנתת שמחפשת את הדרך החדשה שלה,

ואפילו הבחור המבוגר, חנון חמוד, שניסה ממש להתחבר לקבוצה, למרות שרובם צעירים ממנו ב-40 שנה.

אני מחייך,

רוקד,

קופץ ומשתולל כמו ילד,

מרגיש את הזין שלי קופץ,

ורואה את המבטים של החתיכות סביבי,

את החיוך של הבחור החטוב שרוקד מולי,

ואת המבט המסתורי של החתיך הגבוה,

ההוא שבקהילות אחרות כולם מכירים,

וחלק אולי אפילו לא כל כך אוהבים...

אבל לא כאן...

כאן כולנו נקיים. באנו בעיניים טובות.

ערומים.