יש כאב שלא נפתר, לא משנה כמה תקשור, כמה תחזיק, כמה תפרוק, הוא נשאר שם, מתחת לעור, בשקט שלפני ובדממה שאחרי.
לפעמים אתה מחזיק שליטה כי אחרת תתפרק. המשחק נראה שלם, אבל בפנים יש סדק.
יש ייסורים שלא מגיעים מהכאב,
הם נולדו הרבה לפני, ונשארים הרבה אחרי,
הם מחזיקים אותך גם כשאתה זה שאמור להחזיק, מחניקים את האינטימיות, כי אתה רגיל להכאיב ולא לחשוף.
שליטה אמיתית לא בורחת מהכאב, אלא מתמודדות איתו מבפנים היא לא מתחבאת, אלא משתמשת בו ככלי לחשיפה אמיתית. כי מה זו התמסרות אם היא לא באה מתוך אמת? מה זה שליטה אם אתה לא מסוגל להוריד את השריון בעצמך?
יש כאב שאפשר לצעוק ויש כאב שצריך לחבק, אם לא תלמד להבחין ביניהם כל קשר יהיה עוד ניסיון להדחיק, במקום הזדמנות להחלים.
זו לא רק דינמיקה של שליטה וכאב, אלא מסע משותף של גילוי והחלמה. כשיש מקום לכאב וגם למרחב להרגיש אותו, נוצר חיבור אמיתי, שבו כל אחד יכול להיות פגיע, אמיץ וכנה, רק כך נוצרת התמסרות עמוקה שמבוססת על אמת ולא על פחד.
שמח שאת כאן, איפה שהפחד נגמר והבחירה מתחילה.