התחלה חדשה

אשה מקסימה מאין כמוהה. אם כל החמות בארץ היו כמוה, חצי ממלחמות היהודים היו נגמרות. אין לי ולו מילה אחת קטנה רעה להגיד עליה, חוץ מזה שהיא החמה הכי חמה ואוהבת, מבינה ומנסה תמיד להביא לשלום בית. עם השנים והמריבות שהיא צברה על גבה בגלל התערבויות משפחתיות שונות שהיא חוותה, תמיד בחכמתה היא יודעת איך לכוון את הדברים על מנת שהצד האחד יוכל לראות ולהבין גם את הצד השני. אם היינו משמרים את המסורת שגם את החמה מכנים בתואר "אמא" אין ספק שלא היתה לי בעיה עם זה. ואכן עם נישואיי לבעלי, קיבלתי אמא שניה, מבינה ותומכת המוכנה לעזור בכל אשר רק תוכל.
על האהבה שלה לנכדיה (גם שלנו וגם של גיסי) אין על מה לדבר בכלל. לא כל שכן על אהבת הנכדים כלפיה.
סבתא בשבילם היא תרופה לכל דבר. אוזן קשבת כאשר אנחנו קשוחים, מאכלים שרק סבתא יודעת לעשות והכלות שלה לא מתכוונות אפילו ללמוד איך לעשות (מאכלים ומאפים יוונים אותנטיים), ושלא תבינו, אין לה בכלל כל רוגז על כך שאנו ממעטות להיות במטבח (אתן עובדות, אין לכן את כל היום כדי לעשות בצק עלים בבית. אף פעם לא עבדתי לאחר שילדתי את הילדים, היה לי המון זמן להכל).

ולמה אני מספרת לכם את כל זה בגלל
שלפני שבועיים גיליתי שהשנה היא תהיה בת 70. לאחר שאימתתי את זה איתה, היא הזהירה אותי"הפעם בלי הפקות ומסיבות הפתעה". "תהיה מסיבת הפתעה את מסולקת מצו הירושה שלי וללא יכולת עירעור בבית משפט". ובתור הכלה של הבן הבכור, אני אמורה לשמור על כבוד בכור המשפחה ולעשות את כל אשר חמותי מבקשת וללא עוררין.
צחקתי והקטנה ישר שאלה למה היא אמרה את זה? ואז סיפרתי לה.
כשסבתא היתה בת 60 (ואת היית בתוך הבטן שלי, בתהליך של התהוות) י' (גיסי) ואני רקחנו את מסיבת יום ההולדת. מאחר ואז בעלי ואני גרנו בבית קטן, ולא היתה לנו היכולת לארח 40 איש, נמנעתי מלהעלות רעיון של מסיבת הפתעה מאחר ודבר כזה היה מכריח אותו לארח בביתו שהוא גדול בהרבה מביתנו דאז, וגיסתי היתה גם בהריון, ולא רציתי להעמיס עליה (היא מהסוג העייף ביותר ועוד עם הריון זה בכלל משהו שצריך להתנענע תוך כדי משיכות של חוטים).
בעלי בראש שלי חמותי, לא צריך כלום, היא רוצה לארח אותנו ביום שישי בערב שיהיה ככה. לא צריך יותר מידי מהומות. אבל גיסי ואני לא היינו מוכנים לוותר. לבסוף הרעיון בא ממנו. לעשות את מסיבת ההפתעה אצלו בבית. אמרתי לו שאח שלו לא מוכן. אמר לי שהוא לא שואל אותו ואם אני בעניין איתו. אמרתי שכן. (גיסתי כאמור פדלאה תעשו מה שאתם רוצים). אמר שוטי. תגידי רק מה צריך לקנות ולהביא אני אדאג שהכל יהיה פה. מאחר וזה היה חנוכה אז הלכתי על תפריט לביבות מכל מיני סוגים. בקשתי מהם שיכינו קצת סלטים טריים, 2 העוגות עלי. ושידאגו לשתיה.
את חמותי הם הזמינו אליהם בטענה שהם צריכים ביביסיטר ושיש להם הצגה בתאטרון.

ביום שישי כאמור התארחנו אצל חמותי להדלקת נרות וארוחת ערב חגיגית. פתיחת מתנות והרבה "באמת, נו לא הייתם צריכים". באמת נראה לך שלא נקנה לך כלום ליום הולדת 60.
בקיצור שבת היגיע ואנו מגיעים לבית גיסי וגיסתי, ומתחילים לערוך את השולחן, וחשכו עייני. גיסתי החליטה שלא צריך סלטים ירוקים, וקנתה רוגלך עלובים מאיזשהי קונדטוריה עם סופגניות. טענה ש"אין לי כח ולא היה לי ראש לזה". כוסאמשלך הצולעת, ולא יכולת להגיד לי את זה, אני הייתי מכינה גם את זה. מה בסך הכל ביקשתי 3 סוגים של סלטים טריים. את מי את חושבת שאת מארחת פה? את החברים של הילדים שלך? את מארחת פה אנשים מבוגרים. ולארוחת ערב.
בעלי שקלט את הפרצוף שלי, מיהר אלי ולקח אותי הצידה להרגע. כן הוא ידע כמה אני עמדתי יום קודם במטבח, ומכיר את הלחץ שלי כשמשהוא לא נעשה כפי שבקשתי כשאני אמורה לארגן דברים. נשמתי רבע שעה בצד רק כדי להרגע, גיסי היגיע גם ואמר שהוא נורא מצטער אבל הוא לא יכול להגיד לה כלום במצבה, אמרתי לו אבל יכולת להגיד לי. (ושתבינו מצבה זה חודש שלישי, כשאני בחודש שביעי). נרגעתי כי האורחים התחילו להגיע ולא יכולתי להמשיך להיות למעלה. אבל עד עצם היום הזה לא סלחתי לה. כי בשביל חמתה היא יכלה להתאמץ. במיוחד בחמה שטורחת לתת מעצמה כל כך הרבה רק כדי שלכולנו יהיה טוב.
כשחמותי נכנסה בדלת באותה המסיבה וגילתה שם את כל משפחתה המורחבת, לקח לה ערב שלם להתאושש מזה. ולי היא אמרה באוזן בשקט, זה יעלה לך ביוקר. ושאלה מי היה איתי בעניין הזה עוד, כי זה בטוח לא בעלי. אמרתי לה שיש לה בדיוק ניחוש פרוע אחד לנחש, ושזה לא כלתה השניה. צחקנו כל הערב ועזרנו לה לפנות את כל המתנות לביתה הקט.

שבוע לאחר הבירור איתה נפגשנו עם גיסי, וכשהיינו ביחד לבד הוא שאל אותי מה קורה עם הפקה השנה? אמרתי לו שאין סיכוי, והפעם היא נחרצת. אמרה לי שלא תכיר בנו יותר כמשפחה עם אנחנו מארגנים לה הפקה פרועה (את ההוצאה מצו הירושה לא סיפרתי לו).
התחלתי לחשוב על יום כייף ב:
חמת גדר - "איכס עם הריח של הביצים הסרוחות והתנינים" - לא רוצה
יום כייף בחמי טבריה - המוני - לא רוצה
יום כיף בחמי געש - בעלי - "מה זה"? - אמרתי כמו חמי טבריה רק בגעש. - נחרצים אמרו לו.
בקיצור היא הכריזה שהיא כאמור לא רוצה מסיבת הפתעה, ושהיא רוצה להזמין אותנו למסעדה לאיזו שרק נבחר. הילדים קפצו על ספגטים, אמרנו להם שנמאס לנו. גיסי כאמור פנה אלי כאילו שהאחרים לא קיימים ואמר לי הפעם הכל עלייך. איפה שאת רוצה, איך שאת רוצה רק תודיעי לי תאריך ושעה.

אז נפל הפור ועכשיו אני מתלבטת בין שתי מסעדות
מסעדת הבוקרים - מול קניון חיפה
מסעדת רנה - ביפה נוף 24

אשמח לקבל מיודעי דבר המלצות בעניין שתי המסעדות ולאן הכי כדאי ללכת

בתודה מראש
ורדית