כשיצא הסרט הראשון של הארי פוטר, הוא היה בן 9.
ונורא רצה ללכת לראות, אני שהייתי כבר אחרי קריאת 3 ספרי הארי פוטר
הסכמתי ברצון רב ללכת איתו.
ומאז נחתם ביננו הסכם שבע"פ, שהוא יכול ללכת לראות סרטים ולבלות
עם מי שהוא רוצה, אבל סרטים של הארי פוטר הוא הולך עם אמא.
ההסכם הזה הופסק חד צדדי מצידו בגיל 12 כשיצא לאקרנים הסרט הרביעי,
ומאז נאלצתי לראות את כל הסרטים בכבלים.
כל פעם שהיה איזשהו סרט של הארי פוטר, היינו מתישבים שנינו מול המסך
ואז אפשר היה לדבר אלינו, ואנו היינו נמצאים ולא שומעים.
כשבעלי ראה שזה לא עסק, הוא קנה את המארז של 7 הסרטים ואמר לנו
שזהו לא צריכים להיות יותר כבולים לכבלים ואפשר לראות מתי שרוצים.
אז קנה
ביום שישי ושבת האחרון הקרינו בכבלים ברצף 2 סרטים כל יום.
ביום שישי בצהריים אחרי שהתעוררתי מהלילה האחרון של פסטיבל כרמיאל
הודיע לי בני שזה מתחיל היום ב-19.40.
ב-19.35 הוא כבר ממש התחיל לנדנד נו את באה לראות איתי.?
למה את לא באה?
כשכבר התיישבתי, נדהמתי לגלות כמה הילדים היו ממש קטנים כשהתחילו לצלם
את הסרטים, וצחקנו ביחד על ההתבגרות שלהם בכל סרט וסרט, עד בגרותם המלאה
בסרט האחרון.
אז היה לי חצי שבוע הפוך+סוף שבוע ללא הרבה שעות שינה+ יום ראשון חצי לבן.
ואני בכלל לא הולכת ונהייתי יותר צעירה לדברים האלה.
נו שתגיע כבר המנוולת.