לפני 9 שנים. 25 בנובמבר 2014 בשעה 23:36
הוא הגיח בהודעה בצהרי יום ראשון משועממים בעבודה. הוא הבטיח לקחת בסערה את כל מה ששלי,את כל כולי אליו, את הנשימה, הדיבור, הרגשות, הנשמה,המחשבות שלי יהיו רק עליו.הוא מצדו ידאג להלביש ולהאכיל את המיוחדת שלו,והוא גם יהיה המעניש, המלטף, העוטף והעיקר מתמקד באחתהנבחרת שלו.היה נשמע לי הזוי, מצחיק, קצת אגדתי,דיברנו כל יום. בסוף השבוע כבר התחלתי להבין שהוא באמתהתחיל לקחת, המחשבות התחילו להתמקד בו. מחכה לשמועממנו. קבענו פגישה באמצע השבוע, יום לפני הפגישה התעוררתיבאמצע הלילה, לא יכולה להרדם בחזרה והוא שם במחשבותמאז ועד היום באופן קבוע, העיניים שלא יכלו להפתח גם כהשעוןצרח וזעק שאקום, נפתחות בשעה 5.00 לפנות בוקר וממענותלהעצם בחזרה. והמחשבות רק עליו. מחכה לשעון שיצלצל ואניאוכל לקום להתארגן לעוד יום עבודה.הבטיח לפוצץ ולהביא למקומות שלא הייתי בהם,צחקתי לעצמי, הייתי, מה יוכל עוד לחדש??!!ולעזאזל הוא מצליח רק מלכתוב בהודעות עוד לפני ששמעתי את קולו להעביר נחשולים בכל הגוף שמרטיטים את הנשמה ומרטיביםאת הנקבים, מלהיטים את הנוזלים הניגרים, ועדיין לא נוצרהפקק שיוכל לסתום את הנקב מלנזול.היום ניסיתי להרדם קצת בצהריים, העיניים צורבות מתות להעצםוהמחשבות שוב עליו, רוצה את הידיים שלו עלי, איפה שהוא רקרוצה וירצה, אבל שיהיו עלי ובתוכי. וידי מתחילה להזדחל אל עברהכוס מפרידה את השפתיים ונעצרת על הדגדגן, מנסה לדמותכאילו זה הוא, וזה עדיין לא אותה תחושה, רוצה אותו בכל כוחוכמו שרק הוא יודע לקחת את מה שאמר שיהיה שלו.