התחלה חדשה

היום האחרון לחופש באילת. בארוחת בוקר ניגשים אלי שניים, אחראי הנופש ועודזוג שהכרתי שם, והציעו לי לסוע איתם בחזרה לצפון. חבל שתסעי בהסעה תגיעי מאוחרואת הרי לא מרגישה טוב. נכון חשבתי לעצמי, הם יוצאים תוך רבע שעה ההסעה יוצאתעוד 3.5 שעות. מבקשת אישור מאדוני, לא חושבת שיתנגד, הרי הוא יודע כמה סבלתימהדרך המייגעת והלא נגמרת בדרך לחופשה.ומתחילה ביננו החלפת מיסרים שאני מתחילה לחשוד שהוא מתנגד, ולא מבינה למה. שולחתמיסרון אחרון שאני תיכף עולה לטרמפ ומתחילים לנסוע חזרה לצפון. טלפון ממנו עוצר לכמהדקות את הכל, וויכוח על כך שלא קיבלתי אישור, ואני בלי לחשוב יותר מידי על מי אני ומהאני בשביל האדון ואיפה מקומי, עונה ומתקוממת בטון בקול ובעזות מצח שרק מי שמכיר אותייודע שכרגע אין לי שום שליטה על לשוני, קולי וכל מה שיוצא לי מהפה. לא מבינה למה הואכועס ולמה הוא מתנגד כל כך. כל כך כועסת שמבקשת להפסיק את השיחה. נשארת באילתנוסעת עם ההסעה. רגע לפני הפסקת השיחה הוא אומר תסעי איתם, נדבר בהמשך.מתחילים לנסוע, כביש הערבה וכביש ים המלח ארוכים ומייגעים, ולי לא נותר אלא רק לחשוב עלהנסיבות של אדוני להתנגדותו לנסיעה בטרמפ. לאחר חצי דרך מגיעה למסקנה אחת, שהואלא יודע עם מי אני נוסעת, מי הנהג, נסיונו בכביש וכיוצ"ב. וכנראה שהכל בא מדאגה לשפחתו.חצי שני מהדרך נרדמת בכביש הבקעה. מתעוררת בתענכים. עוד מעט מגיעים.מגיעה לתחנת אוטובוס המרכזית, ורוצה לשלוח מסרון שאני כבר כמעט בבית, טלפון מאדוני,קולו הרבה יותר רגוע, מה שלומך? איפה את? איך עברה הנסיעה? ומתחיל להסביר מדוע התנגדומה היו השיקולים שלו לאשר או לא לאשר את הנסיעה. מתברר שאכן חשבתי את אשר התכוון.לא ידע ולא הכיר פרטים על הנהג.שאל מה עבר לי בראש לאור כל מה שקרה, ואמרתי שהלכתי על הכי גרוע שזה הולך להסתיים, כיעם פה כמו שפתחתי לא יודעת מי ולמה עוד ירצה שאשאר לצידו. ועם ירצה שאשאר זה לא הולך לעבורבשתיקה. הולכת לחטוף פה חתיכת עונש. מה? לא עולה לי בראש.וזה מגיע בשעות אחה"צ המאוחרות,אפס קטן, קחי מחט, ותתחילי לדקור את עצמך בדגדגן, פטמות ולשון, רוצה דם מהלשון שלך, שכלדקירה תזכיר לך את המילים הלא ראויות שהוצאת אל אדונך. כל טיפה עבור כל מילה מיותרת, ועבורהקול והטון הזועמים שלך.דוקרת והכאבים חזקים, הדם מהפטמות לא מפסיק לרדת עם כל דקירה, והלשון מחוררת עד לכדיהתפוררות, תעצרי עכשיו. ותתחילי להפנים לאדון שלך את לא תדברי ככה. כל הכאב הזה היהלהזכיר לך מי ומה את לאדון שלך, ומה בכלל האדון בשבילך.בצהריים היום שאל אם הכאב בפטמות שדממו אתמול עדיין כואב והאם זה משכר.עניתי שזה עדיין כואב וזה לא כל כך משכר כי זה כאב שמזכיר את ארועי האתמול, שלא היו נעימיםבמיוחד, וזה לא כאב משכר כמו אחרי סשן רגיל. חזר ואמר תזכירי טוב טוב את ארועי האתמול, כילא תפנימי הלשון תסבול עוד הרבה.במהלך החופשה באילת התקשר אדוני כמה פעמים, אחת הפעמים היתה כשהשתזפתי על שפת הבריכהברקע ניגן אומן רחוב את כל המוסיקה הקלאסית מהסרטים, השמש היתה נעימה ולא שורפת ואזאדוני מתקשר, ותוך כדי שיחה כשהוא אומר באוזני את מילותיו החמות, אני יושבת בסה"כ עם כוס מיםקרים, ומרגישה שהם נשפכים לגרוני כאילו שתיתי כרגע את הנקטר הטרופי הכי טעים בעולם. מנסהלהסביר לאדוני מה אני מרגישה כרגע כשאני שומעת את קולו בסיטואציה שאני בבריכה עם מוסיקה שאניאוהבת, ולא מצליחה להעביר לו את המסר.בערב מוצאת את הפיתרון איך להעביר לו את המסר. שואלת עם ראה/זוכר את הסרט רוג'ר רוביט?אדוני אומר שכן ולא מבין מאיפה זה צץ לי. זוכר איך היו הורגים שם את דמויות האנימציה? עם חומרכימי נכון? והם היו נשפכות בין רגע כזה נכון?אומר כן מתחיל להזכר, היו הופכים כאלה לנזלת (את הקטע של הנזלת לא זכרתי) ואז אני אומרתעזוב את הנזלת, מדמות שעומדת עם עמוד שדרה רגליים ידיים הם הפכו פתאום למין מריחה על הכבישמדרכה או לא משנה איפה הם היו.אז ככה אני, כשאני שומעת את קולך החם עם המילים המחבקות והמעודדות, אני פשוט מתמוססת,עמוד השדרה שלי הופך להיות נוזל, סוחף איתו בדרך את כל הפנימיות, אני מרגישה שאני כולי נמרחתוהופכת להיות שלולית כזאת בלי יכולת בכלל לנסות ולהרים את עצמי. כזה טוב לי פתאום להפוך לרגעלאיזה כתם הולך ומתפשט ללא כל שום בושה.ובמצב כזה שאני נמצאת ב-0% צבירה בכל שניה נתונה של היממה בידיעה שאתה אדוני, ואני שם לצדך,האחת שרצית ובחרת, אין לי שום בעיה להיות שפחתך, זונתך, כלבתך המיוחמת, כלי משחק צעצוע ושעשועלכל רצונותיך, סמרטוטע ושטיח מתחת לרגליך אבק על נעלייך אפס ולא כלום עבורך, העיקר להיות שםלמרגלותיך ולהרגיש את חומך, חיבוקך, דאגתך ועטיפתך האוהבת באחת שרצית ובחרת.