שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

התחלה חדשה

אחכה לך, אחכה לך בסוף הדרך,
קח את הדימעה את הכאב
לפני 18 שנים. 31 באוגוסט 2006 בשעה 22:42

בין כל שיטוטי באינטרנט בלילות שישי הקרים של חורף 2005/2006
מתחילה לגלות שבאמת יש מה שנקרא סאדו-מאזו, לא רק תמונות
שהבנים במשרד רואים. מחפשת אתרים כדי לדעת על מה בעצם
מדברים כאן. מגיעה לכלוב, קוראת את הכלוב על כל הפורומים שלו, הסיפורים
שחלקם מפחידים, ולא נראים כלל כמשהו בר ביצוע. למה צריך שיכאב כדי
להינות? למה צריך להשפיל/להרביץ/לקשור עד זוב דם? לצרוב את הבשר
כדי להראות שייכות כלשהי למישהו/י.
לוקח לי כמעט חודשיים עד שאני נרשמת, מנסה לראות לאן הדברים יובילו
(אם בכלל), לא מצליחה להבין את עצמי מה שאני עושה. תיבת ההודעות שלי
מתמלת. לא עומדת בקצב. לא זוכרת מה עניתי למי ומה. שואלת שאלות אותו
דבר את כולם. הצעירים בחבורה מתעצבנים, המבוגרים יותר שקולים, עד שאני
חוטפת את השאלה מאחד הצעירים "תגידי, את משועממת"?
כן, חורף אין מה לעשות אז לומדים דברים חדשים. חוטפת בעקבות השאלה הזאת
רגליים קרות ולא מתחברת יותר. נכנסת ממשיכה לקרוא, אבל לא מעיזה להכנס
כחברה. עד שיום אחד הייתי חייבת להגיב (כבר לא זוכרת על מה) ונכנסתי, ואז
קיבלתי הודעה: חזרת? כן אבל רק לזמן קצר.
הזמן הקצר הזה הוא בעצם עד היום. שאלתי המון, קיבלתי תשובות (חלקן מקובלות, חלקן
בהליך של התקבלות, וחלקן ממש לא נראות) בהמון סבלנות, רצינות משולבת בצחוק
שזה לא חייב להיות כמו בסיפורים. (היה שלב שהלכתי לאיבוד בין מציאות לפנטזיית
הכותבים). ניסיון להדגמה עצמית והדרכה טלפונית.
המון שיחות טלפון, תפוקת העבודה שלי במקום העבודה ירד (מזל שלא היכרתי אותך
בזמן החלפת התוכנות במשרד, כי אחרת נראה לי שעד היום הם היו בהטמאה), אחה"צ
כמעט ולא עושה כלום, חוץ מלדבר איתך, עם בעלי, ועם הבן זוג שלי לריקודי עם.
מתחיל עם המשחקים של האעלמויות של כמה ימים, נותן לי לרדוף אחריך, לחכות,
להמתין, להתעצבן, אין דבר שאתה אוהב כמו להפחיד אותי ולגרום לי להתעצבן.
אתה מודיע לי שאתה מגיע בעוד שבוע, בבת אחת מתהפכות לי כל הפנימיות בבטן, מרגישה
את הלחץ דם עולה ברמות מטורפות, אלוהים, מה הבאתי על עצמי? (בחיים לא בגדתי
בבעלי, מה אני עושה לנו) לא יכולתי להשתלט על הפחד וההיסטריה של עצמי, ואתה שומע
את זה טוב טוב, ויודע מה קורה איתי, מרגיע אותי ששום דבר לא הולך לקרות. זאת רק
פגישת היכרות. וזה היה במרץ, לא יצא לפועל, גם במאי היינו צריכים להיפגש וזה לא יצא,
כך שרק באוגוסט סוף סוף זכית לראות את הקופה שלך בכל מלוא הדרה (157 ס"מ).



להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י