התחלה חדשה

במהלך הפגישה בנינו, שאלת אותי שאלה ואמרתי כן. תפשת את השיער ושאלת כן מה? הודעתי לך שמאחר ולא קיבלתי אישור לקרוא לך בשם כלשהו, על זה אני לא אתן לך את התענוג לסטור לי (באחת ההודעות הקוליות שהשארתי לך אמרתי היי, זאת אני. ואתה חשבת כבר שלקחתי לי את הזכות לקורא לך "אדוני").
ביום שישי כשחזרתי מת"א והתכתבנו באיימיל, לא יודעת עד היום (למרות שאני מנחשת) מה כתבתי שגרם לך לתת לי את העונג לקרוא לך "אדון". ביקשתי להוסיף "שלי" כי זה נורא קשה להגיד רק אדון זה קשה מבחינת הקושיות של המילה. אתה הקשית עוד יותר וסירבת מאחר ולא הסכמתי לעשות כל מה שביקשת בפגישה שהיתה. לא עזרו לי כל תחנוני לקבל הקלות (שכל תושבי הצפון מקבלים בכל מקום) בדרך לאישור ה"שלי" או "האדוני".
ואתמול זיכיתי לזאת, מה רבה היתה שמחתי אדונילי שלי. סוף סוף שוייכתי אליך אל המופלא מכולם. למרות כמה מסירובי הקטנים (כמו ללכת בלי חזיה בעבודה. אדונילי הסברתי לך שמסתובבים לי 15 גברים בעבודה ואני לא אעיז לעשות את זה). והיתה לי פדיחה בצהריים כשאמרתי לא בתקיפות לא קטנה. ניתוק הטלפון שלך כאב. במשך 3/4 שעה לא ענית לי לנייד שלך, כמות ההודעות היתה קטלנית. השטיפה שלך אחרי זה היתה קטלנית עוד יותר. ההתנצלות שלי אליך באיימיל כנראה רככה אותך, והחלטת שאתה לא תעלם לי לכמה ימים. תודה מקרב לב.
אבל מצד שני אדונילי אני כבר יומיים מסתובבת ירוקה כמו דשא. זה לא פייר להוציא ממני את הצבע השנוא עלי ולתת לי לדאוג שיהיו עלי פריטים בצבע הזה. מחר אני צריכה לעשות עגילים מהחרוזים של הבת שלי בצבע פלסטיק ירוק דשא. אתה לא חושב אדונילי שבגיל 40 וחודש עדיין אני לא צריכה ריפוי ועיסוק??!