שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

התחלה חדשה

אחכה לך, אחכה לך בסוף הדרך,
קח את הדימעה את הכאב
לפני 18 שנים. 31 באוגוסט 2006 בשעה 23:56

זה לא פייר. ביום שלישי הלכתי לישון ב-2.30 לפנות בוקר.
ואתה יודע למה. לא זה לא בגללך. אבל את הסיבה אתה יודע.
אתמול לא יצא לי לנוח. וכשהגעתי למיטה ב-24.00 בלילה הייתי
כבר ממש ממש הרוגה. אז נרדמתי כמו בול עץ. ולא חלמתי על
כלום, כולל לא עליך. התקשרת היום בצהריים כשיישנתי, וחיפשתי
את השעון המעורר, וזה היית אתה.
זה לא אומר שאחרי שעתיים אני אקבל עונש להתקשר אליך כל שעה
עגולה עד הבוקר. ולא עד 06.00 בבוקר אלא עד 08.00. מזל הצלחתי
להמיר מ-24.00 בלילה לכל שעתיים. תודה לאדונילי שלי. (אני כבר לא
שפויה בשעה הזאת).
טוב אז פתחתי את הבלוג הזה לבקשתך. חסכת לי ישיבה של מחר
בלילה. (רק אל תמצא לי משהו לעשות מחר בלילה בבקשה בבקשה בבקשה
בבקשה בבקשה בבקשה).
זהו הבת שלי במסיבת פיג'מות השעה עשרה לשלוש לפנות בוקר, עוד לא קראו
לי לקחת אותה. אז ב-4.00 אני הולכת לישון אצלה בחדר. וככה בעלי לא ישמע
את השעון המעורר של 06.00 ו-08.00 בבוקר. יאללה עוד שעה למנייק.
לילה טוב או בוקר טוב למשכימים.

דלפי דולפת - גלתיאה היקרה
שמחתי לקרוא את תגובתך. ברצוני להרגיעך ולהודיעך בכך שגם אם יצמידו לי אקדח לרקה אני לא אוריד חזיה בציבור. לא כל שכן במקום העבודה. יש באקט זה סיכון הציבור. ואני לא לוקחת על זה אחריות. כך שעד יום מותי הם ישארו בתוך חזיה כשאהיה בציבור.
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י