התחלה חדשה

בפגישה שהייתה לנו, כמעט לקראת הסוף היית צריך להשתין.
חיפשת מקום להשתין, הסתכלת עלי ואמרת שמצאת מקום להשתין.
בשבילי ליום אחד זה היה יותר מידי. ולא הסכמתי. לא התווכחת
יותר מידי. מצאת עץ על גדות הירקון והשתנת. אחרי זה באוטו
דיברנו והסברת על סימון השיפחה בשתן של האדון. זה היה נראה לי
ביזארי ביותר, למרות שלאט לאט התחלתי להתרגל לרעיון הזה.

היינו בסך הכל שעתיים, וכשירדתי מהרכב ונפרדתי ממך, הריח שלך
עדיין היה עלי. היה על החולצה, היה על הגוף, היה על החזיה (למרות
שהיא התעופפה ראשונה), היה על השיער (לא רק הריח), לאן שלא
סובבתי את הראש הרחתי אותך. הלכתי עם הילדים אחה"צ ללונה פארק
והריח שלך עדיין היה עלי, בתורים לכל המתקנים, בחיכיון שלי לילד שיירד
מהמתקן. אני כבר לא זוכרת מתי סיפרתי לך על זה אם באותו היום
או שלמחרת. אני רק זוכרת שנשמעת לי קצת מופתע כשאמרתי לך
שאתה לא צריך לסמן אותי, ציינתי בפניך שיש לך
ריח גוף חזק. לא יודעת אם אי פעם מישהי אמרה לך את זה, או שהיית
מופתע מהישירות שלי, שאלת אם הריח טוב, או למה הוא דומה. לא
ידעתי אז להגיד לך אחרי כמה ימים מצאתי למה הוא דומה, הוא דומה
לפופקרן רק קצת יותר חמוץ.
בקיצור אדונילי, מתגעגעת לריח שלך המון. מתגעגעת לנינוחות שלך,
לניצול שלך את הלחץ שלי. את הירידות שלך ללחץ שלי מהלא ידוע.
מתגעגעת לכל מה שקשור אליך אדונילי שלי.