לפני 18 שנים. 28 בספטמבר 2006 בשעה 11:35
אתמול אחרי הצהריים סוף סוף יצא לנו לדבר.
היית מבולבל ולא כל כך בפוקוס.
לא יכולתי לספר לך על מה שעברתי כי לא
יכולת להקשיב. ואת הסיבה אני ואתה יודעים.
בשיחה מאוחרת יותר צחקנו על חוסר הריכוז
שהיית בו. ויכולתי לשתף אותך בכל הדברים
המשותפים שעברתי במהלך יום העבודה, ועל
ההרגשה שאחרי.
היה לי כייף לדעת שמאחורי ה"אדון הנורא" שלי
מסתתר בן אדם אנושי וטוב ככל האדם, מרגיש,
חושב, וצוחק איתי רוב הדרך.
גמר חתימה טובה אדונילי שלי.
ממני הקופה שלך